Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 43]

£-3H C 4i ) «S פרשת שמות (ה׳ זי) לא תאספון לתת תבן לעם. יתכן ני הגזרה הזאת לא עמדה כ״א פעס אחד שיעשו הלנניס ולא ינפן להם תנן וזהו תוספות האל"ן>. שם (שס נ״3) למה הרעותה לעס הזה. אין זה לשון תלונה והטחת דנליס אנלהוא לשון שאלה, ני שאל משה מלפני הקנייה המדה הזאת, למה צדיק ודע לו רשע ועוג לו׳ שהי׳ רואה לישראל נשענוד גדול ועצום ובצרות לגויה, ולמצרים הרשעים הנופלים הי׳ רואה הצלחה ושלוה. ולפי שהיסודין באין על נמה חלקים. יש מי שיסודן באין עליו על עונופ שעשה נעכין שנפו3 (ישעי׳ נ״ז) נעון בצעו קצפפי ואכהו. ויש מי שיסודן באין עליו נדי להטיג נאחריפו נענין שנתו3 כדברים ח') למען ענופך לנסותך להעינך נאמדת ך, והן הן יסודין של אהנה. והוא שנפוב (פלי' צ״ד) אשרי הגנר אשר פיסמו יה, לפינך כשראה משה ני מיום באו אל פרעה נדנר הש״יפ הנניד עולו עליהם ואמר פננד הענודה שאל להש״יפ למה הנמפ להרע לעס הזה ונידך נח להצילם, (נ״ג) והצל לא הצלת, והיא נמו ופפיין אפ הילדים ונל ה3פ פפיון (שמופ אי) ני אין 3יד האדם נח להמיפ ולהמיופ. אבל הכונה להניח להם חיים, ונן 3נאן למה הדעות למה הנחת להרע, ומפידא אני שמא יוסיף להרע. והנה השאלה הזאפ היא שאלפ הנמא ירמי' שאמר נירמי' י״3) מדוע דדך רשעים צלחה שלו נל נוגדי נגד, שאל מאח הקני׳ה אס שלוח הרשעים הוא גמול לחסד שעשו נ3ל נעו״הז , או הוא כדי לנפול עונפס ולהר3ופ להם יסודן, והקנ״ה השיבו שאין שלוח הדשעי׳ והצלמפס נ״א להוסיף עונש על עונשם, וכענין שאמד דוד(פלי' ס״ט) תנה עון על עונס ואל ינאו נצדקופיך. וכן 3נאן היפה פשו3פ הקנייה למשה (וי אי) עתה תראה אשר אעשה לפרעה. ואמר׳ היסורין האלה לישראל אינו אלא לנפול שכר על שנרם זהו עמה תראה, וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשו, זהו אשר אעשה לפרעה׳ נלומר נבר סניפי. לו המנופ, ומפני זה הי' הסנה מאפי שפכנד עליהם העמדה מיום ששלמפיך, נדי• לנפול עונש על ענשס ולהגביר ולהעדיף שנר לישראל נשהס עומדים 3אןפס יסודן וסונליס אופס 3אה3ה. פרשת בא 0' י״ד) ואחריו לא יהי׳ כן. ע״י נביא. וכמהו מה שכפונ נ*זקי' (מ׳'3 י״ח) 3ה' אלקי ישראל נטח ואחריו לא הי׳ כמהו, נאור זה ננטחון לא הי' כמהו, אנל נידאת חטא ונשאר מדות הי'כמהו. וקמה שכמונעל יהושע (י״ד) לא הי׳כיוס ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' נקול איש כלומר להעמיד חמה נדנוד איש, אבל העמיד הקנייה ויתעלה שמו הגדול, החמה, למשה רנינו ולנקדימון נן גודיון מעצמו נלא דבור איש שם (שס י״ט) לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצדם. מעת עתרת משה דנינו עד עכשיו אין אדנה מפסיד בכל כבול מצדים, ואס יפול נא״י ויבא ומננס נגמל מצדים אינו אוכל מכל יבול האדן כלום, עד עכשיו. וזה נלד דנד ידוע הוא לכל (והנה דברי משה נתפלפו נאמנים לשעה ולדורות) נא וראה כי נצפרדע אמד רק ביאור תשנ)מה ולפיכך נשאר נו(שרן המיס הנקרא) אל־־תנזס״ח עד עכשיו'< (ושם