Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 42]

( 41 ) «O מלחמה יעו״ש. ונלי ספק כשהיו מקרינים אמד מבניהם, היו נותרים?בכורם להחיות להס שאר המיס. והתודה הקדושה שרצתה להפך כל •אלו הדנריס לטוב, כדעת הרמנ׳יס נעניני הקדננות, צותה נכוד נניך תתן לי, ד״ל שיהי׳ מקודש לשמים ולא נדדו הקדוס חייו בהקרבה וזניחה רק נהפרשה וחנון להש״ית. וכשחזרו אח ׳כ לקלקולם אמד עליהם י,סזקאל(כ' כ״ו) ואטמא אותם נמתנותס נהעניד כל פטר דחם ונדשייי שם אותם מתנות שחקקתי להם לקדש לי כל נכוד מסרתיס ניד יצרם להעבידם לאותם נכודות למולך ע"כ. ושם כט״ז כי) ותקמי את נניך אשד ילדת לי ותזנחיס להם ובדש״י שם ואני אומד אשד ילדת לי אלו הבכורות וכן הוא אומד נספר הזה ואטמא אותם נמתנותס נהעניד כל פטד דחס ע׳'כ. והנביא שבח נזה מעלת תודתנו נגד חקי העמיס, נמה אקדם לה' וגו' נאלפי אילים וגו' האתן בכורי פשעי פדי בטני חטאת נפשי הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כ״א עשות משפט וגו׳ (מיכה ו', ו'— ח'0 ומתחלה היו הבכורים מקודשים עי'ז. ואח״כ כשנטה לב העם כנד ממודגלות הראשונים, גזרה חכמתו יתברך לקדש הכהניס תחתיהם כי ראתה נזה תועלת יותד גדולה כשיהיו מנהגי הפרישות וזמון העתות ללמוד תורה ניד שבט אחד אשר יורישוה אבות לבנים ויצוו את ניתם אחריהם את כל אשד למדו מאבותס, מהתועלת אשד תצמח אס יהיו כל הדברים האלה דק ניד כל בכור באדם, אשר מי יודע אס חכם או סכל יהי׳ זה הנן לבדו, וגס אס יחכם אולי אתו תמות מכמה כי יוליד נקנה בראשונה או ימות בכורו• והנה בתרגום ירושלמי אמד שזה הנער הנימול הי׳ גרשם, והוא מתנגד נזה למדרשים אחדים, ויפה אמד, כי הוא הבכור. דצפודה בת כהן מדין אעפ״י שלא קבלה עוד מלכות שמיס, ולא נתנה עוד התורה המישדת הלב ומאירת עיניס. והי׳ ראוי לה לחשוב נפי הדעות שגודלה בהן שהשטן הזה הנעשה כמין נחש הוא מתארח אצלה דק בעבור שמבקש דמים, ורוצה להתמתן בה ע״י שיקח בנה בכורה, בכ״ז כאשת מבחר האנשים הנידה עד מהרה ני די למלאך משחית הזה בדם ערלה ולא יבחש אלקיס נפש אדם. וחתן הוא רק שם תאר לבעל שמחה והוא מלשון משלי הקדמונים. ונמו שיאמר הלועז היום ע״ז מליצה ( וויגדעס בוויט) וכדומה, כן קראו אז למלאך נזה (בדוטס בוייטיגאם) או (ב, וטס שוואגער) והלשון נאות אז יותר כי מתון (פעדשוועגערוגו.) נופל גס בבני אדם אשד יקק אחד את בן חברו ויאספיהו לביתו ע״י אדוש ויקמהו לו לבן, וכן היו קודין למלאך אשר נתחתן עמס נדם הבן ובמה שלקח אותו אליו והכתוב אמד להפך 3דדך קדש ובאורח מליצה ואדשתיך לי בצדק ובמשפט וגו׳ א׳'כ מאמרה חתן דמים אתה לי •הוא למלאך. וכבד שמענו עפי׳ פיר״ח כי משה לא הי׳ שם אז וכאשר מלה את בנה וירף ממנו אז אמרה למלאך ג״כ חתן דמים למולת ר״ל יספיקו לך עתה דמי המילה ובזה תתחתן היום ולא תבקש עוד יותר. והוא ממש כעין דברי רז״ל על אותו הענין בעצמו(שנת קנ״ו א') האי מאן לנולד במזל מאדים אושידדמא ויהי, גנבא (לסטים, הורג נפשות נפרש״י) או מוהלא או טבחא. והי' א״נ הקרנת ערלה לשטן זה שהוא כעין מאדים המבקש דם. ע״ד הקרנת השעיר לעזאזליעויין דאב׳יע ורמב״ן שם. פרשת