Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 41]

( 40 ) «a נ״כ וזיל ככה נולד שהיי כ73 פה שלא הי! יכול להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון ע"כ. ונראה שלקח זאפ מפי' הל״ח]. 3' שמות (שם כ״נ) בני בכורי ישראל. מה שמסלתיס נידך לשע73 אותם אל תחשוב שהוא מפני שהם קלים 3עיני ן לא רציתי אלא ליסרם כענין שכתו3 (דבלים חי) וידעת עס לבבך כי כאשד ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסריך׳ ואתה הכבדת עליהם עולך, לפיכך אני עתיד להטת את בכך בכורך שהיא המנה האחרונה שבעשרת מנות, וקראם בני בכורי ישראל דרך חשיבות ומעלה נענין שנתוב (הושע א/) בני אל חי, וכן הר סיני שהוא מקודש מכל ההריס נקרא הר ה'. וכן בית המקדש המקודש מכל בית נקרא בית ה' נענין שכתוב (ישעי' נ״ו) ני ביתי בית תפלה. שם (ש ס כ״ד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו, משה לא הי' שס במלון כי כן הזכיר למעלה ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ובאור הפסוק ששלח אותם לפניו׳ ואח״כ וישב משה מצרימה, וכיון שנן לא הי׳ משה עתה במלון, ואמר ויבקש המיתו כלומד לנער שהי' המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו ומוזר ובולעו מרגליו ועד מקום המילה. ואז ותקח צפורה צור, ני הבינה שהי' העונש על שאיחרה זמן הממה ולא מלה אותו ביוס שמיני. [פירושו יפה מאוד עייפי עומק פשוטו עד שיש לתמה על המפרשים המאוחרים איך העלימו עין מזה. ודחקו לתדן למה לא מל שם משה את בנו. ובלי ספק משה לא דנב על החמור דק הלך לדגלו שלא מצינו לו לשוס פעם שרכב רק תמיד כתב וילך משה אך אשתו ובניו הרכיב על החמוד וענדו לפניו ונשארו לבדם במלון. ומ״ש ויבקש המיתו מוסב על הנער נבר הקדימו דגינו שמואל 3ן חפני עיין בפירוש הדאב״ע. ויפה הביא לו ראי׳ שס מן ויהי בלדתה ויתן יד אע״פי שלא נזכר עוד הנער בתחלה• וקודם לו עוד דשב״ג (נדרים ל״ב א') לא למשה דבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק יעו״ש. אולם בהשכל הסב עוד הר״ח דרשת ר׳יי בר ביזנא שם שאף וחימה בלעו את משה מד רגליו ונו'׳ על התנוק. ודע שסם בגמרא במקום בקש סטן להרוג נרשם בגליון נ א בקש אוחו מלאך ע״כ ואין צורך לזה שכן בשני הנוסחאות של תרגום ירושלמי נמצא מלאך חבלה אע״פי שבמקרא כתוב ה' ובאונקלם מלאכא דה', ונבר העיד בבמיי שנקרא כן ע׳יש משלחו בעבור שיחדו לזה. וע׳יפי התרגומים ולשון הגמרא ופירוש ר״ח נוכל לבאר המקרא הסתום כי חתן דמיס אתה לי, ומנירו אמריו מתן דמים למולות. ומתמלה תדע שמדין הוא חלק מאדן ערב עיין לשב׳״ס ריש וישב, ודאזענמיללער ( כדך ג' מקדמוניות צד 96) והיו הערביים הקדמונים מקרינים את בניהם. עיין קראן (קפיטל ו׳ צד קי״ג בהעתקת וואהל) וביתר באור בהוספה שני' מגעזעניוס לפירושי ישעי' (צד 344. 345) איך היו מציירים ככב מאדים אשר קראו מר״יג או אלנחש אלאצפר (הנחש האדום) בצורת אדם מלובש בבגדים כמדאה הדס כמו שאורו הוא אדום, ובידו האמת חרב שלופה, וידו השניה אוחזת ראש מחותך, בשערותיו, ויחשבוהו לשופך דמים. בית עבודתו הי׳ צבוע אדום והמקרינים המלובשים בבגדים מוזים מדם, היו זובחים לו גס שנויי מלחמה