Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 40]

5H ( 39 ) ■K2 קרא לו היטב אב״ד וזה בדור אצלי. מעפה נתזי מהלך כל החרוזים. ונמצאס כלס מודים בבאור על רבינו האיי שכן יתכן עליו מאד דורש נגעים ואהלות בעבור שכתב פי' מיוחד על ם7ד טהרות יעויין תולדתו (הערה 19) והסיר ספקות ובאר הלכות פסוקות שכל הארצות בקשו ממנו התרת ספר,ותם ופסקי,הלכות והוא השיב להס וביתוד לאנשי קיד״וואן מקום הד״ח עיין תולדות הר״ח (העדה די) גס רבן תורה וקבן תלמידים, וישיבת רב האיי היפה מפורסמת בישראל, וכלובש תשבן ד״ל כאותו כהן שנא' בו (מלאכי בי) כי תורה יבקשו מפיהו. ובקרית יעבן הכוונה למאמרם (ספרי פ' בהעלותך וקצת ממנו בסנהדרין ק׳יו א') ומשפתת סופדים יושבי יעבן וגו׳ המה הקנים הבאים שהיו בא״י והלנו אצל יעבן ללמוד תורה ע"כ ועוד אמרו (תמורה ט״ז אי) הוא יענן הוא עתניאל א״נ קדית יעבן היא קרית ספד שכבשה עתניאל וקורא כן לפומנידיתא שהיתה אז ראש משכן למוד התלמוד וממנה יצאה תורה לכל ישראל, שישיבת מתא מחסיא אזלה ומדלדלה נבר לפני רב סעדי׳ ואחריו עד סוף כל הגאונים יעויין סוף אגרת דש׳יג, ונאות מאד שס קדית ספר על פומבדיתא גם שם יעגן על רב האיו שבאו אליו תלמידים הרבה ננ״ל]. פ׳ שמות (ג׳ טי) וגם ראיתי את הלחין אשד מצרים לוחצים אותם. מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארז גשן, ולא היתה האדן מכילה אותם ני היתה הברכה בסס, והמצרים לא היו מניחים אותם להתרחב בארן אבל היו לוחצים ודוחקים אותם כמו שאמר הכתוב (שופטים אי) וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נפנו לרדת בעמק. שם (שם י״ח) נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. ח״ו שיהי' הדבור הזה ערמה נדי לברוח אלא נדי לקבל המצות, כי הקב״ה הכניסם במצות מעט מעט, שהדי נצטוו תחלה על השבת במרה, ונענין שמצינו באברהם שלא אמר לו מיד קח נא את יצחק אלא קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. [רבי' בחיי׳ כתג כ׳יז בסתם ואינו מזניר שסיר״ח. אולם המבין ידאה ממאמר שבסמוך שממש לשון ודעה אחת לשני המאמרים ועיין פ׳ וישב מה שכתבתי שם]. שם (שם כ״ב) ושאלה אשת משכנתה. יז״ו שיתיר הקב״ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון(שופטים ח׳) ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ויתן לי איש נזם שללו וגו'. וכן מצינו בבת שבע (מ״א ב') שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יתן את אבישג השונמית וגו׳, הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמד ושאלה אשה משכנתה הי׳ לו לומד ושאל איש מאת המצרי, אבל זה ק״ו ני אס לנשים היו נותנים מתנות כ״ש לאנשים, וכמהו (ישעי׳ ל״ג) מרבה פסחים בזזו בז ק״ו הרצים שם (ד׳ י') כ׳ כבר פה וכבד ג׳שון אנכי. זה שהזכיר שני דברים כנד פה וכבד לשון יורה כי משה רנינו לא הי' צח הדבר באותיות זשצד׳יס שהן אותיות השיניס זהו שאמד ני כנד פה גס לא באותיות הלשון שהם אותיות דט׳ילנת, וע״ז אמד וכבד לשון. [גס הדאנ״ע