Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 37]

ג 36 ) *9 הדי סס כבנים לא אמרו כן על בני בנות. וכן כמה שאמד והצאן צאני שהדי הוא נתנם לו 3שכד ערמתו ועמלו/ וכן 3מה שאמר וכל אשד אתס רואה לי הוא והד♦ אמר לו יעק3 כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתיך ולא מצא מענה. ויהענין הזה כענין 3ן הדד שאמר לאמא3 (מ״א כי) כספך וזה3ך לי הוא ונשיך ובניך העו3ים לי הס, וכתי3 לעו נא וראו כי רעה מ3קש. והנה על ד3ר יעק3 שאמד לל3ן מה דלקת אחרי השי3 לכן הכנות בכותי כי 3אתי ׳אחריך לראות 3נותי [המגיה לתוספות על התודה הנקרא 3שם עפר יעק3 הקשה ע ז דשם 3י3מות מנואד ההפך דגס נכי 3ת קדויס כנים והניאו שם לראי' מ3ת מכיר אני גלעד ונו' ולק״מ שהדי שם הניאו רז״ל ראיתם ג״כ ממקרא שלפנינו והנניס גני ודחקוהו מתחלה לפרשו שלא יהי׳ לראי' ע״ש והד״ח שגלי ספק נתנוין לדנריהס שם, מפרש המקרא עייפי פשוטו ולא ישגיח לפירושם, נמקוס שמדנד מעומק פשוטו של מקרא, ונאמת בירושלמי (פ״ו שם) מבואר להפך מדברי הבנלי! וכד״ח דנני ננות אינם כנניס, ויש עוד סנרא שתלמוד׳ ירושלמי הי' שוה בעיני הד״ח לתלמוד נבלי/ נגד דרך הגאונים שחשנו תמיד את הבנלי לעיקר עיין מזה בתיקונים להערה זר על זמן הקליד נסופו וגלי ספק גס על 3ת\מכיד יש לר״ח פירוש אתר פשוט. וגס אין זה סותר גוף הדין של פ״ור שכאן מדבר רק על לשק בני אם קורא אדם כן לנצי בנותיו׳ והנן ] . פי וישלח (ל״ב ע״ו) עזים מאתים ותישים עשרים וגוי כל ראשי הנהמות במנחה הזאת תק״ן, לפיכך קדמו מלכות אדום למלכות ישראל תק״ן שנה. שם לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי׳ שמך. פירוש שקרא שמו ישראל מוסף על יעקב, כי מלת עיד פירושו נלנד, יאמר לא יקרא שמך עוד יעקב (בלנד) כי אס ישראל יהי׳ שמך כלומד יעקב וישראל, וכמהו (ירמי' גי) לא יאמר עוד ארון בדית ה' בלבד, כלומר לא יאמרו על ארון בלית ה׳ שהוא מקום השכינה נלנד אלא אף ירושלים שתהי׳ כלה מקום שכינתו, הוא שכתוב (ישעי'מ״ח) נעת ההוא יקראו לירושלים כסא הי. וזהו כי אם ישראל יהי' שמך פעמים יעקב ופעמים ישראל. וזהו שאמד הנביא ע״ה (שם) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, וכתיב (ירמי׳ מ״ו) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תמת ישראל. [כ׳יז ע״פי עומק פשוטו. ובגוף פי' המקרא שלפנינו כנל קדמו רנינו סעדי ע׳ ראנ׳ע דיש ואדא]. פרשית וישב (ל׳ח כ״ה) היא מוצאת. דרשו דז״ל מכאן (כתובות ס״ז סוף עמוד בי) נוח לו לאד׳ שישליך עצמו לכבשן האם ואל ילבין פני מנדו נדביס, שכך אמדה תמר אס יודה מוטב ואס לאו הרני מטיל עצמי לכנשן האש ולא אלבין פניו, ואע״פי שמלת מוצאת נתונה באל״ף יש לאדשו לפי הדדך הזה מלשון ויצת איש בציון. [ר3יכ1 בחיי לא יזכיר זה בשם הר״ח רק נסתם. אולם בכ׳ז מפירושו לקח דבריו ע׳ תוספות כתובות שם ובמנחת יהודא על התודה, ועוד נמצאהו מזכיר מפירושי ר׳ ח מבלי הזכיר שמו עיין לקמן סוף פ׳ ויחי ופי שמות על דרך שלשת ימים׳ ו3פ׳ נא על וישאלו איש מאת רעהו ובת׳ משפטיס פל אם זרחה השמש עליו]. פ׳