Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 137]

£*> ( 136 ) *9 זמן מימיו מל עתה מום ספק 3מח3דו, ולא ערער שום מח3ר «jvi משא״כ באגדת הנ״ל שלא באה בקבלה מדוד לדוד, ולהיפך איזה מגדולי ישראל היו מסופקים נו (נעל שושן סודות עיין לקמן דבריו, והגאון ל' יענ״ן). [הדרך הגי אס לא נתגלה הספד ההוא בחיי המחבר, כי אם הדבה מאות שנים אחרי מות האיש אשד אנחנו מיחסים אותו אליו, נמו פד״מ ספד הזהר המיוחס לדשב״י, אז לא נוכל להאמין נאמתת הלבד, רק נאם שהמחברים שחיו בימיו או שנים מעטים אחריו מביאים בספריהם את המכתב הזה בשם המחבר המיוחס אליו ומביאים הלבה מדבריי ודעותיו, או שיספרו ויגידו לנו שהוא חבר אותו, ואנחנו נדע שלא נמלא שוס לנר ורמז מזה נהספדים שחובלו נימי הרמב״ם ואחריו, ולא דברו מהמעשה הזאת איך חזר הרמב׳ס מדעותיו ומאגרת ששלת לתלמידו, ני אס איזה אחרונים שחיו איזה מאות שנים אמדי מותו*). הדרך הד׳ אס המכתב הזה.לא יצא לאור עד היום הזה, ולא נמצא אצלנו המכתב ההוא ני אם איזה מלבדו, אשר העתיקו ממנו בספריהם מחברים אחדים אזי צריך שיסכימו כל ההעתקות הנמצאות אצלנו ממנו על כל פנים אות באות ממש מבלי שינוי וחלוף לשק ביניהם, ואנחנו גלאה שההעתקות מאגרת הזאת אינן מסכימות זו לזו ומלאות שינויים דנים, והספורים ממעשה הזאת סותרים זה את זה נאשר אראך. נספר ענולת הקודש לר׳ מאיר בן גבאי בחלק העבודה פרק ייג כתוב: מי לנו גדול נפילוסופיא נהרמב״ם, וכשמצא המרגלית השליך מידו את הצרורות (מי גלה לו זאת? הלא נאגרת אשר מביא ר משה אלאשקר לא נזכר מזה כלום, דק נאמד שהרמנ״ס לקת מקצת דרכים בידיעת טבעי המציאות מחכמת הקבלה, ולא מזכיר שם שהשליך אחר גוו חכמתהפילוסופיא) ואחל ממכמי האמת (בעל מקובל ונוגע בדבר) שביאר סודות הרמנ׳ין נתב(למה העלים נעל עגולת הקודש שם המחבר ושם ספדו? מי יגיד לנו ני ראוי לסמוך עליו ושעלותו עדות אמת? אולי היה פתי שהאמין לכל דבר, או איש מדמה אשד חפן ברשע ורצה להתעות את העם נדרך תוהו? האס אלמן ישראל משוטים ואנשי בליעל?) 3פ' בשלח נזה הלשון: ור׳ יעקב זה הלך למצרים (מי מסד לו זאת?) ומסר הקבלה להרמב״ס (סותר דברי אגדת מפולת אשר לפי דעתו למד הרמנ׳יס בירושלים חכמת הקבלה; וזאת היא סתירה גדולה אשד אין להשיב עליה *) קורא תשניל נלל זה קח נידן ויהיה לן לאין נותן לנתון 5ו נל הספרים?מיואסיס לקדמונים ויזגי! הוזמיד..