Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 136]

ץ ( 05) ♦O קה כורתו, ני בודאי שמעו אז לעצמו רוב נעלי נני ישראל אשי מופת ומשל איש אמד מגדולי עמנו, גדול סוא בעיניהם מנל מופמי כשכל, ידובס אשר אין ניד שכלם למקור אמרי שורש נל דבר, סעו אזנם לדבריו ניותר כי היה בידם להתנצל את עצמם ולאמר: מי ידע יותר שידיעת הפילוסופיא מסבב ומביאה נזק רב לאדם, מהרמנ״ס אשר כל ימיו עסק ועמל בידיעה הזאת. (ה) הלא ידענו ני הרמב״ס אהב מאוד את בנו המכס לי אברהם, ואס כדברי המחבלים שהאגרת הזאת היא מידו, מדוע לא גלה לו שמזר מדעותיו הראשונות בידיעת גפילוסופיא, נדי שלא יפול במבוכת הידיעה הזאת ולהצילו ע״י דעות ידיעת הקבלה מדדת שאולה ולהורישו עולס הבא, ואנמנו נדע שהמכס ל' אברהם הלך בדרכי הפילוסופיא, ולעג על אמת מיסודותיה הראשיות של ידיעת הקבלה שהיא אמונם הגלגול *), מדוע לא גלה הדמב״ם דעתו מידיעה הזאת רק לאמך מתלמידיו, הבלתי נודע לנו, ולא לבנו? ומדוע לא השתדל לפרסם אותה נדנים, ולו עשה זאת, אז בודאי לא התעסקו גדולי ישראל אחל מותו בלמוד ספר המורה, ואנחנו נדע כי בסוף ימי הרמב״ס ואמר מותו דרשו רבים מישראל בבתי מדרשיהם במדינת שפאניא הלבה נזה הספד, (ו) הלא ידוע הוא שלא נוכל ליחס ספר ומכתב אל קדמון אחר ולהחליט שהוא חבלו ני אס על אלה הדרכים: הדרך הא' לראות אם הלשון, עקרי וראשי דעות הספר הזה אמר נחקור על אמתת מחבלו דומות לסגנון לשונו ורעיונותיו שנתב ודרש נשאל ספריו הנודעים נשמו . -אבל אם באו בספר אשד לפנינו עניניס סותרים לדבריו בספרים האחרים הנודעים בבירור שהוא מחברם, אות ומופת הוא כי מזויף הוא מאחל שתלאו באילן גדול למען יתקבלו לבריו, אס לא שהמחבר בעצמו יגלה לנו הסבה אשר על ילה חזר כאן ממ״ש במקום אחר ושנה דרכי לשונו * ויוכיח בראיות ננמות אשר אין להשיב עליהן אמתת הסנה הזאת; והנה כל התנאים האלה אינם נמצאים באגרת אשל לפנינו. ני אס נחקור אמרי לשון האגרת הזאת ונדמה אותה לסגנון לשון הרמב״ס בשאר ספריו הנמצאים ביד כל קורא, נראה בדוד ההבדל הגדול אשד ביניהם, וגס לא יוכיח בראיות הדבר אשל הסבה אותו לשנות לשונו ודעותיו ־ הדרך ד.ב׳ אם הספר הזה מוחזק ומיוחס למחבל ההוא בפי לוב המחברים שחיו נימיו או אחריו ונשתלשל ונשאר בחזקתו מדוד לדוד, ולא בא נמשך זמן *) עיין נלקוגיי פרחים לספד קנאת האמת.