Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 135]

MS ל*5* C ♦מ שידע למורה הדגה עוד טרם שחגר הספר הנננד הזה. ני נפרק ס*א וס״ג לחלק א' מזה הספד לעג על הידיעה הזאת ועל מנגדיה ואוהניה *) . (ב) מי לא ידע גודל המחלוקת אשל הימה בין הנגלין אחרי הרמג״ם ונץ מתנגדיו ושונאיו, ואם כדגלי הממגליס האלה מלוע לא הניאו האנשים, אשר נקנאתס קנאת הדת, דנו ספר המורה לשרפה• את אגרת הזאת לראיה ולהוכיח ע״י להנכרכין אחרי דעות הספר הזה " שדנו משפט אמת? גס מדוע הרשיעו אותו חנם איזה ממתנגדיו וכינוהו מין וצדוקי **) עד שכמנו על קנרו פה נקנר ע'. הלא לא חמש נכפו אחרי שמזר נעצמו מדעותיו הפילוסופיות והודה לסמקונליס. ואז לא היה להם להחרים אלא ספר המורה? (ג) מדוע אוהני הלמני׳ס מהרנניס, אשר הגינו נעדו נעתים הקדמונים, דחקו לישב דנריו, אשר נהשקפה הראשונה הס נגד הדת, נדרכים רחוקים, ולא הצדיקו אותו נעצמו נאגרת אשר לפי דעת המחנריס הנ״ל היא מידו, ואז היה בידי אוהביו לסתום פי המקטרגים, ושטניו־ ולהראות שהוא נעצמו שב מדעות הפילוסופיא? וניותר קשה הוא על הדמנ״ן, מדוע הגין נעד המורה נאגרת שלו לדנני צרפת, האם לא היה נודע לו דנר מאגרת הזאת? הלא דנר גדול הוא שהרמב״ם, אשר שמו היה מפואר נכל תפוצות נני ישראל, שנה את טעמו והתחרט על הדעות שכמנ נספרו המורה נעניני האמונה אשר רוב גדולי ישראל לא לצו לקנלס לאמת; ולא יתכן שהדנר הזה, אשר בודאי עשה רושם גדול נקר3 עם יעק3. היה נעלם ממנו. ולמה לא התנצל הרמנ״ן את עצמו עם אגדת הזאת נמה שיסתור נפדושיו על התווה איזה מדנדי המורה אשר לא ישרו בעיניו? היה לו להרמנ״ן לומר: שהדעות הללו הם מהדנרים שחזר-הדנ נס. 00 מדוע לא הזכיר הדשנ״א, נתשונתו על דנד החרם שלא ילמדו נערי נני יעק3 מיום החרם עד חמשים שנה חכמת הפילוסופיא, שוס רמז מזה; הלא היה לו להניא ראיה מהאגדת הזאת שדעותיה הם נפתלות ומשונשות ושעל ידיהן יבלבל האדם את שכלו ז ובלתי ספק השיג _ נזה *) לא יעלה גמתשגהן סגעון נוהגי הקמיעות ומה שתשמע מהם או תמלא וספריהם המשונים והשמות תגרום לא יורו על עגין גזום סניס, ויקראו אותן פמות, ויחשגו שהם לריניס קדושה וטהרה, ושהם יינשו נפלאות ונו' ׳ **) פערתס הה לגלי מק נאמרנם על הגאון: יש לני גדול תמנו שנעשה לדו קי (הרמ׳גן לאגרתו אל דגני לרפת).