Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 105]

C 104 ) שידר מרעיה כל מאמי הקלה מל השלד איורי פשוק ל׳ וס׳. למה הפשיק כמאמר משה ואסרן אל העש? — ד) בפסוק ח׳ אמר משה: בתת ד,' לכם וגי', בשמח! ד., וגו', ואיה נשוא המאמר? כי כל פעס שיכוא המקור יכא פעל אמר כדרך ההחלטה עמו כידוע לכל מבין ערך לשון עבר, כי הוא ממאמרים המצורפים, ופה כלתי נמצא פעל אחד. והרמב״מן אמד שפה חסד המובן שבתת ה׳ לכס תהי' זאת אולם אין זה מדרך הנביא המפואר, משם איש האלהיס בחיל ה׳, אשד אלהירדנד עמו פא*פ, לקצר במאמרו ולסמוך על המבין; כי הוא כתב דבריו באר היטב. ובישוב הדקדוקים האלה נשכיל בהבנת הפסוקים ונאמר, «ם טרם נא דבור השם אל משה נענין הבשר, ידע כנד משה ■שהשם יביא להם בשל, יען שבני ישראל התרעמו לאמר: בשבתנו על סיר הבשר, ואס הקלה התרצה להם למלא להם בקשת הלחם גס על בקשת הבשר התרצה, כי לולא כן כבל הזכיר הקנ״הדבר לבלתי תת להם בשד. והנה העם נצטעדו ברעב, וכבל הבין משה מדברי שדי כי ביום זה בל יבא להם למס, באמור הי: ףעא ך., ..לצה לומר שאם יצא!זז V העם אז ילקטו וביום זה נבר יצאו, כי כל עדת בני ישראל יצאו מאהליהם ולנו על משה ואהרן; ויען שביום זס בל יקבלו לחם, מן המונח שישיגו ביום זה בשר. דשכיל משם להבק בזכות רוחו שכאשר יבוא דברי השם וישלח עזרו מקדש יפתח אלבות שמיו להציל עם קדשו ממחסור וכפן אז ומרעה יד הי, כי לא בגבורות ובתחבולות הוציאום שני אחים הנעימים והנפלאים מאדמת מוף ונוף לק זרוע ה' נגלתה, נתן מופתים' באדן חס נהנציא ודע נמוניו להיות לו לעס סגלה; לכן אמר: ערב וידעתם וגו', כי בוודאי נכון לבו ובטוח שלא ירעיב ה׳ נפשם עוד, ובעול היום יסעד לבנם ויחלצם מן הרעב הנורא, ובהשקט רעבונם על דרך פלא אז ידעו למקטנס ועד גדולס כי לא כח אדם ותחבלות גבל הושיעה למו נגד רשעת בני תחפנחס ולא אהבת מלאך או עזרת קדיש זעיר אשר חדה אפו בעם מצרים עשה נמו שפטים, כי מי יעמוד נמענם באח מדבר יליל ישימון מקום רחקו כבל מאדמת בני חס, וישועת ישראל גל מזיק ליושבי מצדים עוד אין זה רק ה' אשר מלאה כל האח