Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 100]

GW ( 99 ) K3 אצלי שמקור ארזד לשכיהסהוא אדןאיטליא, שהראשון הנודע ל«קו3ל בפדונינצה הוא ר' א3דהס א3״ד ע״ש, והוא הי' דד בעיר מאנטפעליער הסמוך לארלדי וכרבוכה, ולכל העדים האלה היי התחברות עם חכמי איטלי׳ כמוששמענו. והנה ד' משלם 3ר׳ קלונימוס שהשי3 ל3י״ל שכאדלדוכדשם ג״כ למקובל (פוללפ דבינו נפן העדה 35) . ומד״א א3׳'ל קבל מפנו יר' א3דהם 3ר' לול ג״כ למול הק3לה. עיין מה שמו3א מהשגפו על הרמב״ס בכסף עשנה (פ״א מיסודי הפורה ה״י) ופנים ואמוד סוד גדול הוא ואין ראוי לגלופו לכל אדם ואולי בעל הלבדיס הזה לא ידעהו עכ״ל, ונהשנופ שלפנינו נשמט זה. וכן הלך למוד זה משם להלאה עד אספמיא הצפוניע ובא לגידונה מוש3 הרמב״ן. ומכמי מאנטפעליעד נודעים מר״א א3״ד ואילך למפנגדיס אל לעוד המכמופ והידיעות, ופיכף אמדי הדא3״ד המשיג 3א משם ר' שלמה הנקדא על שם עיד זאפ מן ההד, ורצה לפעול אצל יוש3י אספמיא הצפונית איסור נגד לימוד ספר המורה, ו3דור שאחריו הסית מנס אחד משם ע״י נמה כפ3י שטנה את הרשנ״א והדנה חכמים לתת כפני איסור נגד העסק בפלסופיא לפני הגיע לכ׳ה שכיס כנודע מתשובותיו (סי׳ פי׳יל) אולם כפי הנראה ר״א אב״ד הי׳ דק הראשון בין הגדולים בתלמוד אשד נתפרסמו ג״כ ליודעי הסודות, אכן הלימוד שלהם בעצמו נתפשט בין הלומדים שם ולמעלה עד עיר ליאון עוד קודם לו כשלש מאות שנים, שאז.נבר הלשינו על יהודים שבליאון שמגשימים לבורא ומיחסים לו אצבעות ( כנגד י' ספירות) ויחשבוהו ליושב על כסא מנושא מארבע חיות, עיין תולדת לבינו נסים (סוף הערה 14) " נתגלה לנו איפא ארן גדולה ונושנת היא איטליא למרכז אשר ממנו יצאו קוים בלמודי התלמוד והדקדוק והקבלה לצפונית מערבית (אשכנז וצרפת הצפונית) ולדדומית מערבית (אספמיא וצרפת הדרומית) ולדרום כאפריקאC וגס לאיי יון. ולכן בארן ההיא יש לחפש עוד קדמוניות ■ישראל, וביסוד בדרומה בגבול נעאפע^ והחכם בעל מערכי לשון כתב (בעדך קרב) בשם שודט בספרו היקרים (? יידייעע דענק* ווידדעקייטען) שהי' בית מדרש גדול ליהודים בעיר קליר. ואין בידי הספד הזה של שודט לעיין בו. (אחרי כל זה נוכל לדעת יותר ג״כ הסנה למס שהדאתי בכמה מקומות שחכמי איטליא קבלו הרבה מדרכי לימודיהם וגם נוסחי תפלותיהס מא״י בימים חלמונים, כי באמת אחינו שבכל שאד ארצות השגיחו אז דק ללימודי בבל מקום ישיבות הגאונים ומשם קבלו תשובות על כל שאלותם, ולא כ; אחינו שבאיטליא שתחלת התישבס שם הי׳ ע׳'♦ איזה משפחות מא״י עוד בימי בית שני וביותר אח״כ נאשר הגלם טיטוס מסס לשם. ונשארה התחברותם עם א״י זמן רב, ולכן הי׳ אצלם בלי ספק ג״כ גמרא ירושלמית לע־קר ■גדול אע״פי שגם תלמוד בבלי בא להם בזמנים מאוחרים ועיינו בו מ״מ לא הי׳ עולה כ'כ אצלם לעשות על ידו הירושלמי כטפל נגדו נמו שעשו בשאר ארצות ע״י התאמצות ראשי ישיבות נבל כמו שהראינו בתולדת רבינו נסים (הערה 16) . וגם אחר• באו דנינו חושיאל וד' משה לאפדיקא ואספמיא מבארי שנאיטליא לא הספיקו להעלות שם ושם חשיבת תלמוד ירושלמי שיהי' שוה לנבלי. כי נגר מקולס להם היו חכמי אלו הארצות עוסקים כל ימיהם דק בתלמוד G a נבלי