Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 97]

( q6 ) H3 ®אספמיא וקבלו ממנו, אינו מתיחס לכאן, שאע״פי שנר״ש ודן בירושלמי שם במקומו גרסינן אספמיא, מ״ע ה ט" ם נראה לעץ שצ״לאפמיא וכוונת הירושלמי למשנתנו (סוף חלה) ארסטון סכיא ככורים מאפמיא וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה כסוריא כקונה בפרוורי ירושלים ע'כ, והיא (Apamea) אשר נסוליא ומקומה נץ ארזלב לדמשק ומבואר שם בירושלמי שביעית ארסטון הביא בכורים כמו שהוא במשנה סוף סלה לא כגירסת הר׳ש בן אטינס, רק השנוש של אספמיא נשאר שם בירושלמי במקומו. אכן בירושלמי עצמו סוף חלה מבואר נמו שהוא לפנינו במשניות שבבבלי שם, אפמיא, וכמו שמוכיח הענץ שהיא בסוריא, ושם בסוף חלה מקשה ג״נ בירושלמי הקושיא שהקשה נספ״ו לשבועות. תק תנינו אין מביאין מדומה מחו״ל ויניאו בכורים ע׳'כ וכמו שמקשה התם ויביאו תרומה . ולדעתו צ״ל כאן בסוף מלה, ויניאו מסוריא במקום ויניאו בכורים שאל״כ הקושיא מחוסרת הבנה ע״ש היטב. ואין להאריך עוד בזה רק להראות שגם מכם עמנו דאקטאר צינן נתקל ממש בכעין זה נמה שהניא נממברת עתות שלו (מובלת א' צל!14) מירושלמי פ״ט לכלאים למשיב ימא לאספמיא בין הימים שסובבים א״י וגס ממללש תלים וימא לאספמיא הוא ימא לממן ע״כ. והנה בירושלמי שם מבואר ימא לאפמיא ונציל במדרש תלים המשובש בלא זה שם כי ימא לחמן נחשב בירושלמי ליס נפ״ע. רק בנבלי (נ״נ ע״ד ני) נמצא במאמר זה נעצמו של הירושלמי, ימא לאספמיא. אכן גידסת הירושלמי היא העיקר בלי ספק שאס לים האמצעי יקרא כן בעבור שיורדין נו מא״י לאספמיא קשה הלא חשב שס בבבלי ים הגדול ובירושלמי ימא רנא, ואיך יחשוב עול ימא לאספמיא ליס בפ״ע, אלא ודאי שהוא ימא לאפמיא, ונפי שטראבא ואנו אלפילא נמצא נאמת ים סמוך לאפמיא יעויין געזעניוס בהערותיו על נסיעת נורקהארל לסוריא ואיי (חיא לדף ל23 ) שהוא הנקרא ים תרימסי וארכו כששה ורחבו כשלשה פרסאות. ומה שיחשבוהו שם נין ימים שמקיפים א׳י הוא בעבור שגס גבולי סודיא לא׳י חשנו כמו שראינו ממשנה סוף חלה ויותר עוד במדרש ש״הש פסוק אתי מלבנון כלה. ומצאתי אס״ז נספר נפתור ופרס לד״י הפרסי ( פ״ז) שמביא גם בלשון הנבל♦ נ״ב שם, ימא לפמיא. אכן נימי האמוראים ילעו כנד מיהולי אספמיא כנ״ל, ויותר עוד נתחלת ימי הגאונים שכבד החלו צבאי הערביים להתפשט שם ועי״ז הי' יותר התחברות בין היהודים אשר שם ונין היהודים אשד בנבל שנכבשה אז ג'כ מערביים. ונסלר עולם זוטא בא צספסיינוס והחריב הבית והגלה את ישראל ובתים הרנה מניע לול ויהודה לאספמיא היא ספרד עיכ, ומחברו נודע לנבלי מימות הגאונים, וכתב זה אסרי מה שנודע לו הרבה מרוב ישראל באספמיא וסשינתם שם, ונימי רב נטדונאי ולב פלטוי הגאונים נמצא לב;אלעזר אלוף דמן אספמיא ששאל אותם (שעלי צלק שער א' ח״א סי' י״ז) אך בפי הנראה שם קצת הי׳ רב אלעזר זה לד בנבל, והיי נקרא אלוף למן אספמיא לק בננוי אולי בעבור שאליו היו פונים אנשי אספמיא בשאלותס נעו שהורגלו נימים האחרונים לכנות איזה מלבני אשכנז נשם הכבוד נשיאה דאדעא דישדאל. ורב עמרם שלח סדור התפלות לספרד. ורב סעדי' שלח לשם הרבה תשובות עיין העדה (31) לתולדות יבינו נתן. לא כן ארן איטליא כי היא מעש בלתי נודעת עוד בימי האמוראים ורק בימי התנאים