Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 86]

tei ( ו .שנקטני הגאונים׳?י מלם ונוי אלקיס חיים ואפילו במדרשו של מם? "דגן של נניאיס לא ידחו אותם ממקוק. וחכמתם ופלפולס הוא הדבר "אשר זנוה ה׳ את משה, ואעייפי סאומליס הכי הוא ואין מניאין לאי' "באיזה מקום הוא, אין למוש על דגל קנון וגדול. וכל החולק על שום ״דבר מנל דבריהם כחולק על הי ועל תורתו". ענ״ל. — ולעכין ללפי דדך נעלי הסודות מצאתי עול בספר שומר אמונים (וינוס א׳) שמביא תשונה מדג שדירא ורב האי לחכמי פאי׳ס שאין סדנדיס ( כל היודע שיעור של יוצר נדאשית) כפשוטם אלא הדי הרים של צפוני חכמות גלולות תלויים נהס ונמו שהונא לשון זה נספר מורת העולה ח״נ פ״נ ענ״ל ואין כידי נעת ס' תורת העולה לעיץ מ¬ עוד יש להוסיף מ״ש הרב אנודרהס (נסדר הפרשיות) נשם ד׳ שמואל ברי גרשם שנעת נפטר רב שוידא קראו באותו שנת יפקוד ה' אלקי הדוחות לכל נשר והפטירו ויקרנו ימי דוד למות, ונמקוס פסוק ושלמה ישנ על נסא דוד אניו קראו והאיי ישג על נסא שלירא אניו ותנון מלכותו מאד להערה 37) צריך לתקן שבוש במקום נן דורו של רש׳יי צ״ל נן דוד( של רש׳י. להערה 40) אודות ד׳ יונס נן גנאח׳ שמחתי מאד שמצאתי השערתי פל קדימת זמנו נתמלת מאה התשיעית, מבוארת נהקדמת ד' שלמה פרחח לספרו המחנדות שנאה לידי אח״כ נ״י לנדה נלא נוף החנור. וז״ל שם: "ועמד אמריו(אמדי■ ד'יהודה מיווג) ד׳ ■יונה "דל הידוע בן גאנחוהלךפל שנילו ולמד דבריו ומצא ני לא יספיק אותי "הספד (של ר׳ יסודה) לשוס אדם ומצא לו תפיסות ושכחה ושגבה, "לפיכך הוצרך לעשות ספר קרא אותו מיסתלח״ס (צ״ל מסתלח׳ק המונא ״אצלנו שס ) והי׳ בדורו אדם גדול ושמו ר׳ שמואל הנגיד ז״ל חרה לו "מאד על שתפס את רבו וגילה גנותיו ושנחותיו ומה שהשיב (ומהד "להשיב?) פל דנדיו, הוצרך מון ד׳ יונה לחנר ספד להניא בו ראיות ״כי מן הדץ עשה כל מה שעשה, יקרא אותו ספד תשיוד(נראה שהוא ".ס' הקירוב והישר המובא אצלנו) והי׳ בימיהם דז שלמה הקטן ז״ל הבין "מדבריהם ונו"׳ ענ״ל, והנה ד' שמואל הנגיד דל נפטר שנת תתט״ו וגם ר׳ שלמה הקטן שהוא בן נבירול הי׳ חי בתחלת מאה התשיעית ונחנדרו דנדעו באין ספק עוד. ולענין רבעו בחיי בעל אויה שמביאו הדאב״ס, עיין עוד בפירושו פ׳ האזינו על פסוק אני אמית ואחי', ורב נחיי (כפי נוסחת נעל מק׳יח שנדפס בפני עצמו ולא נפי נוסחא שלפנינו שכתוב כאן נמקוס רב בחיי רב האיי) אמד כי לא הוצרך הכתוב לפרש דנדי העו״הג ני הי' ידוע בהעתקה ע״נ. והוא נאמת נחו״ה (שעד הנטחון פ״ז נחלק הי׳) ע־־ם ומהם שגמול עו״הב ועונשה הי׳ ה קוגל ונו׳. לדזערח 44) נענין הרדדשים הראני העלם המשכיל שהזכרתיו למעלה, שמניא דש״י נדיש חגי ועוד באיזה מקומות " גס ייקרא רנה, וא״נ שוה נזה לרשנ׳ים נכדו והרג נעל הערוך שלא דאו גולם רק נ׳יר וי"רז אך הרמנ״ם' רוא שראה דק נ״ר ל5ךו. וגן מצאת• עתה נסוף ספר א״ג נחשנו גל ספרי חז׳יל שנמצאו נימיו מרשים דק בראשית דנה ועל שאד חומשי תורה מרשים מנלתא■ והו״ג יע״ש היגתג גי