Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 78]

( 77 ) MB הצדדי! תך,לך נאק ל״ל מתקיים להיות שנהפכה לשפה מ&ותצת נאשר נפוצו אמרי כן 3אדן. — וסנה לפי נדרינו יתישב צ'נ דקדולן מלת ונבלה לפי היש אומרים שהובאן כמכלול קע״ז 3' שהיא מארשים שפאי״הס נו״ן 3פלס ונפלה, א״כ שרשה נמל מלשון נמל תבול שענינו כמישה, נח פס ונלאה, וכן יתכן לאמור על הלשון שנשתכחה, שי3ש כחה הראשון אשר כ3ר התפשט בכל דו3ריה. וגם לפי דעת המוסכמת מכל המדקדקים שהיא מגזרת הכפולים, צדקו ד3רינו לאמור, שה' 3לל שפפס הצשפכמה כין שארי לשוצות, אחלי שנשארו נמה מלות מל״הק פזורות ומשת3שות ברוב לשונות אמרות, לצן תשכל ואדע צי גם קודם ההפלגה נל הע׳ לשונות צתודעו ע״פ הצדדי לכל אומה ואומה הפרטית והסכימו עליהן אמ"כ מ3חידפס שפהי להם לשפה והכל עולה על נכון! ועיין מזה 3כוזלי ו3אמלי בינה רבאפודי ו3ד3רי ידידי' אלכסנדרי ומתר ספלי חכמי האומות אשר כולס לא השיגו אמתת ענין >ה, ואני בכל זאת אינני אומר בהאלס קבלו לעתי שהיא הנכונה מכלם. לא בן אלמה, לבני לאנן יחשוב, אבל עניתי רק חוקי נזה מה שעלה על רוחי והיה אם ייטינך דברי בעיני קוראי ישמח לני גס אני. — אמנם פן תשימנילהרוס את גדלי זה ולהפיל אותו על תלו, מפסוק הנמצא במגלת אסתר " ויכתוב ככל אשר ציה מרלכי וכ1' מליצה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו ואל היהודים נכתנס וכלשונם * ששס הל״ל כשפתו׳ כשפתם לפי המבואר ממצי? על׳ >ה אשיב ואומר שתי תשומת בדבר, (א) אין להניא סתירה מן ההוכחה שבמגלת אסתר, הלא כל איש לשון ונעל נפש יראה בהשתכלות מעט איך שספר מגלת אסתר נשתנה מכל ספרי תנ׳ך, הן בצמות ובדקדוק הלשון, והן בחימר המליצה, אין זאת כי אם נעתקה משפה אחרת. כאשד אמרהר״י ערמאה ז״ל שצעתקה מספד ד״ה למלכי מדי ופרס, לזאת גס באמת היה מן הראוי לאיגוד כשפתו בשפתם, (ב) נוכל להוציא עצמינומן הלחן הזה שאן> לפי גדרינו תצדק מלת לשונו לשונם פס, בעבור שכתב המלך את לתו וחקו לכל עם ועס גס כלשונו הצדדי׳ מלבד שהיה כתוב באין ספק בשפתם, אשד אין מן הצורך להודיע זאת, וכן עוד המנהג עד זה היוס שינתב נשם המלך צל לתו וחוקו לבני המדינה T בשפתם ובלשונם, מפני שיקרה נמלצ1תו להקת עס. אשל נוטה יותר מתאות לגם לדבר בלשון הצללית, ולפעמים יזדמן שתתהפך הלשון לשפה בתוך כתי בני אדם, ע׳כ תצדק.«לת כלשונו כלשונם, לק על . זה נא ללמד נמו שדברנו — גס אין יש סתירה מפסוק נחמי׳ "ואינם מכירים