Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 69]

c 68 ) *€* לך. אם גס אחת — הה. אזתסוב עיניך מדמעי מחם, מסמל לגגך . ומלבה פצעיו, ני תבלש למקום אין דמע — לקבר. פוזנא . •״ . לוד קאדו. כלל ■חדש במלת אם הבאס אמרי השבועה והבטחה מדן רב שקליתי ושניתי את ביאור ברצינות השלום מבראשית מד לעיני כל ישראל, עברתי תמיל על ביאור הפסוק אם תשקול לי ונו׳ 5פ׳ וידא׳ רק בהעברה בעלמא, חשתי ולא התמהמתי, לפנות מחשבתי אליו ולחשוב נו, לעומת מה שבעצמו העיר שם הלב המבאר בז׳הל*. מלת אם 3נ"מ מלה מסופקת, ואל תחשוב בה בלתי זה והיא באה ברוב מקומות השבועה, אם תשקור לי, ולכן נשבעתי לבית עלי אס יתכפר(שמואל א׳ ג׳ י״ד) אחת נשבעתי בקדשי אס אנזב(תלים צ״ט ליו), ונאורה 3כ'מ שתבוא על שבועה נמו ^זלא, כמו אס אתם תבואו אל האדן (במלבד י״ל ל׳) שלא תבואו, וכן ת״א פה דלא תשקר בי, ונן מתורגם בל׳א, ועיין מ׳־ש בפי שלח בפסוק אס יראו את הארן, ע״כ — והנה זה לי ימים אשל האירו דבריו אלה לנגד עני, התעוררו רעיוני בקרבי למשוב באמת במלת אס, למה שיפורש תמיד אמרי שבועה כמו שלא׳ ואין ספק שהיה למניחי הלשון טעם בזה אשל על כה נחתס החזון ממני, לכן אחרי עיוני בו היטב ראה זה מה שמצאתי באמצעית חקירתי ממני כלל גדול הוא בדקדוק הלשון, ויהי׳ שמור בלבבך תמיד — דע ני מלת אם הנא אמדי השבועה או אחרי ההבטחה, יתבאר לפי הנחתה הראשונה, ע״ד התנאי, לק המסובב הנמשך אחריו, הוא חסר בענין, כלומר אס שיקוים דבר האפשרי העולה על דעת הנשבע. אז תמול השבועה על הנשבע, ובגלל כן מובן נזה השלילה מעצמה, שלא יקיים הנשבע את דבר האפשרי, למען שלא תהי' השבועה חלה, וכן תרגם המתרגם (בידמי׳ ל״ח ט׳יז) וישבע המלך צדקי׳ ונו' חי ה' ונו׳ אם אמיתך ואם אתנו, ווען איך דיךאומבויננען $דער דען אייטען איבערי אאססע, זא-סתימתו זו מורה על חסרון המסובב המובן בענין — ואולם להיפך כשתבוא מלת אם לא, המובן בזה החיוב, ר״ל