Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 68]

3» (67) *& לגבי עפר אשל יפולו עליה הרה זמירותיה סלה —־ ראשונה ישכ3 סאלס בחיק האס על שליה, ואחרי כן בחיק המות) זאת תורת חייהו. ואשר בין המצרים אך ענין לע, מלוס ליל, קול יענה תתיפת בין הקברים, רוגז ושחוק איש משתולל, קרן שמש העובד «הר עלי גבעות ועמקים מנין עניס חשכים! — הנה תשחקו! אבל, לא השמוק הזה, אשר בשם חיים יקרא, יקדו אין? — ראשונה אלפי לאגות תאכלנה הלב הזאת, ואחרי כן בארון — הרמה. T T אכן יונק, קרא המלנד, ואור פניו נפלוונזעפו — אכן יונקנעים! אברך תנומתך, הטבע נתנה מח גלגלתך עול רך כמים עול לא יחרת עליה לבל לזכרון, השמחה והעוצב לא יוכלו עול חדות בה רשמי פעולתיהס, קול יללתך לא יבשר עצבון, אבל החזון אשר אתה רואה מרחוק, צפית ימים יבואו תפחיל נפשך. הטבע תאלפך גם עתה נכי ואנקה, עול טלם תדע מה זה יגון ועמל. הורידה איפוא דמעותיך ילל שעשועים, הורידה! הלא מיי האלם, הלא התבל הזאת רק לשכת אופל תהפוכות C Cammcra (oWura חלדעיפתההנה, משך משחור תארה, מסוה שחרחרת מעטה המות יעטפה. רק נעל אשנב צל קלנים מארן החיים יופיעו אל מדר המרזח, אך תמונת רשפי אוד נעל מחזה תצץ למו, בעת חדד אבל הזה עלטה ואופל ימלאו; אס יריעת הנהי תנסהו כלו, רק אז יאורו הצבעים, הה! הלא תקותה נצא ניצוצה י עולם ועל ממול דמעות ויגון גפש דנו מלספר נקח עלובתם! — הלא נפשינו תחתל ראשונה.בחמולת העמל והצעד טרם תביט נאור הנצח. הה ילל מסכן! הה לך! העמל והיגון ינסו לימים גם פניך בצעיף אבל. נאשר בקול יללתך תבכה עתה במחזה על פיל ינואך, נכה לימים יכה לבך בשחרותו ויקוה למצוא חבל באחוה ואהבה אבל לחנם תקוה, כי אינם פה בתבל — ניצוצי תושיה יעלו בך נממיס משלהבת ילדותך, ובדמעות תקותך תשקמו, אבל חיש עולו מקרח התוגה כי תראה תהפוכות בתבל, אס תחבק חק נכרי ותשמח. חיש יבואו ילדי זמן האכזרים, ויתנו ידם הקשה בינם ויפרידו אלופים, זה או זה ימות ותעמוד גלמוד, תממן ילך, תפצע לבך, ואין איש יגהה מזור לך לחבשך, אין איש יטיף לך דמע נוחם, מעט צלי ללב אנוש — פה פני המדבר קבצו פארור, עיניו שפכו למעות, תצפינה על האק, וירים קולו ויאמר — ואס גס עין למע יזוב למל