Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 67]

I Ö* ( 66 ) *e משכיל לאיתן עלי ערש יונק. וידי,♦ היום נימי אביב, נעת השמש המלה לעלות נבהי פרוקים, פני המכל לגשה ירק לשא ועשנות הדים, ויקהלו אחוזת מדעים, אנשים ונשים יחדיו ללכת השלה, להתענג בנעימת הימים ולשאוף דוח צח לאפיס וילכו ויתיעצו ייזליו בלדך הזה במה יתענגו נפשם. עולם מלבליס והנה לפניהם גן, וידן אחל מהם האוהלה לשאול בשלום אנשיה, ולבקש ממנס ללכת' הגן. בבואו האוהלה וישתומם על המדאה 1 נראותו כי גם נסוכת הגן הקטנה חגגה מועלה היום. וישאל לאמד, מלוע עליתם עלי היום, ומה קול השמחה הזה באזני? — ותען אשת הכודס, חג לנו היום, יום הוללת בני זה שנה — וישב השואל לאחוזה בדנה ויספר להם את כל הלנלים האלה לאמר: אס לו תלעו כי פה חג לאנשי הסוכה, ועתה דעו מה תעשו — ויסונון כולם את המגיד לשמוע מפיו משפט המועד, וכשמעם חיה השממה דוח ״ T כלהס, וילכו האוהלה לבדך את הילד ולתת לו מתת. מחשבה אמת הולידה אחרת, ויאמר האחד, שמעו נאלמו עצתי אס תאבו נתנה חיל המועד בראש המסובים, כי לו משפט ": זר הבכורה היום , ערשו תעמוד בראש השולחן נלחם הצהרים אשד נאכל פה. וירימו ערש היונק עמו וישאוהו בצהלה תחת כנפי אלונים — האם מרחוק הלכהאמטהס , בכה למעי שמחה בכבוד בנה — ויאמר האחד, נבחרה נא איש ממנו לספר משפט היונק ביום הזה,. ויפילו גורלות ויפול הגודל על איתן הספרדי איש לעת ונגוע הזמן, וישמחו כל המקהליס, כי ידעו ני מנין לנד הוא ומלבדו נאוה, וישימו הערש בתוך והמה ישבו סביבה. — ויפתח הימן פיו ויאמר: V T פה שוכב חיל מועלינו, רעיורעיותי! וחוגג יום הולדו בתנומה נעימה. הוא לא יחוגנו למען התענג, אגל אנחנו נחוגהו למען תפוש השממה באנדותיה. אס אשכילה בילד ובנו, אשפוט, כי דק ערש היונק נס השמחה, אך היא עלי מלכות האלם, שלות האנוש סלה — האב ישא את היונק על זרועותיו וישכיבהו במק האם למען ירגיע, זאת משפט חייהו ואותנו יניחו בנינו, אחרי אלפי דאגות, אחדי רבו אנחות עת תקותינו אבדו, שמחפינו חלפו, למען נרגיע במקהמ׳ותה — בארון — ערש האנוש השניה, אשד עליה שיד נועס לא ירונן, עין שמחה לא תברכנה, אך ע, ניס אדמו מבני עיני דמעה תביטנהעלי ערש השנית. אן שפלת קול רגבי 1 j W י 1[ן■ י י, 1 4I