Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 50]

»י () *2 מלת כל או עס מלת כל כי תמיד מלת אין שולל מציאותי הנושא. ולכן אס תלצה לכון בעברית (נינט אללע מענשען היטען איהרע צוגגע) בהחלט תצטרך לומד לא כל אלס שומל לשונו אגל אס תאמר אין כל אדם שומל לשונו תושחת הכונה שהיא (עז גיבט קיינען מענשען וועלי כער זיינע צונגע היטעט. וכן בנדון לידן אס גלעתך לכון (ניכט אללע מעגשען שרייבען) הוכרחת לומד געגדית לא כל אלם כותג, כי מלת כותב הוא העל בינוני, ועליו מושג מלת השלילה לא שתשלול פעל הכתיבה מחלק אלס הנושא אולס אס תאמל אין כל אלס מתג הכונה אין בעולס מציאות אדם הכותב ( עז גיבט קיינען מענשען וועלכער שרייבט) כי מלת אין לא תשמש בפעלים לשלול פעל הכתיבה מנושא אבל תשמש בשמות לשלול מציאות הנושא. כל הלנדיס האלה פשוטים הס, ואינם צליכים לפורטס כי ידועים לכל המתחילים י ללמוד מעט הגיון ודקדוק הלשון, ולכן זה לי יותר משלשים שנה (כל הוינא טליא לחוק מאוד מהיות בן עשרים וכותים שנה) רשמתי על ספר מלת הגיון שלי שתחת אין כל אלם ראוי לומר גשוללמלקי לא כל אלם כותב. ויקר מקרה שהיה בזמן ההיא בחור משכיל מודה בבית אחי הלב המפורסם מוהר״ר ברוך זצ׳יל, והבטור המורה הדפיס ספד מלת הגיון עם העתקה אשכנזית שחבר, וכראות ההגה על הגליון רשומה בכתב ידי הדפיסה והספר יצא לאור בשנת תקס״ג. ואחלי חלפו שנים רבות עוד היוס על משמלתי אעמודה, שמאמר אין כל אדם כותב בלתי צודק להיות שולל חלקי כי אס הוא שולל כללי, נאשר כתוב שם בהגה נקצרה ופה באריכות בדרך ברחל בתך הקטנה, כאשר יסדר המורה לתלמידו בבית הספד. וידעתי אני גס ידעתי כי הדברים כאמת ללא צודך והאריכות שפת יתד, כי התינוקת של בית רבן יודעין זאת כעת שאוצר השדשיס מצוי בידם הנדפס אחד זאת בשנת תקס״ז.• אך הוכרחתי לזה מפני תלונת הטוען עלי ועל ידידי המכס בן זאב דל שהחפיא עלינו דברים אשר לא כן להאשימנו בחנם ששבשנו הנוסח של הרמב״ם ן״ל בספר מלת הגיון והדברים שקר. ני מעולם לא עלתה על רוחנו לשלוח יד בדברי הנשר הגדול, ני בן זאב לא הזכיר מאומה בספריו מהרמב״ס ולא נשא שמו על שפתיו והוא בולאי נקי מאשמה, ואנכי בהערה שם לא אמרתי שיש להגיה בפנים ולשנות הנוסח רק את דעתי גליתי והרשות נתונה לכל איש לחות לעתו נפי העולה על רוחו שמלק לו אלהים ובפרט שישןור לשונו ד "