Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 47]

EX ( 46 ) *O המק המשונח והמשוב נחרצות שונות ולפי משינתם ינוכו נמלותננדלות אנל מינם הסוני אסל י או יש לומר נל נופל על הארוג לחול פשתים גס על הצמח (ואדנר עול מזה לקמן). והסתירה נלנרי הרעי׳נ שהניא (שנת פ׳נ ודג) צמר גפן מין זרע רנכלאי' (ז' 3') צמד גפן אינו מין זרעים, הנה נתונה שם נצרו השגת התוי׳ט עליו שהניא ראיה לסתור מפ״ה והוצרך להגיה שצ״ל מין ירקות. וימים דנים רשום אצלי על הגליון ראיה להגהת התוי״ט משנת (פ״3 מ׳יג) שהניא הרע״ג צמל גפן מין זרע והנראה שהיה כתונ נלנדי הרע׳ג אינו מק זרעונים, או זי ר ועי ס׳ והדפיסו מין זרעים וכן נרמנ״ס שהניא התוי״ט. ותמיל נהגו לנתונ הלשון מין זרע, מין ירק, ולמה ינתנו לשון רניס מין זרעים מין ירקות אלא ודאי שהיה כתוב ז י ר ו ע י ס שלא נמצא למ3 אלא ל*ר. גס מלת התרגום כתונא. תורה הנל לגל י T ( לייגע]) ולא צמר גפן (בוימוואללע) כי תדגוס פשתה ופשתים ננ״מ ביתן. והתרגום לא תלנש שעטנז צמד ופשתים יחדיו עמל וכתן יוכיח שניתן נד לחול משמע כי צמר דחליס וצמר גפן מותרים ואינם שעטנז, ואם כ י ת ן נשאר מקום יכלול צמד גפן לא יתרגם אונקלס נדרך שאין מנורר לנו המין האסור, כי מנהגו תמיד נמצות עשק ולאוץ שנוחר המלה המיוחלת והמנוררת לענין המצוה כמו שאנו רואים תרגום טוטפות תפילין, לציצית כרוספדן וכיוצא נהן (ואדנד עוד מזה נמקום אחר) וכן היה ראוי לעשות כאיסור שעטנז ולתרגם 3לשןן שהמין האסור מנודי׳ P° לא ש3דוי אללי שמלת כיו/ן הונח על הנד נפרטות המין ואינו משותף לדנד אחר. ונשניל שווי המנטא Coiton אין לנו לעקור המלה מפתרונה. אולם יש לנו לתת טעם מדוע תרגם נד נון, ופשתים ניתן אם כיתן הוא נד? והנראה כדנרנו לעיל, ניתן הונח על הצמח ינק על הארוג או ההנדל נאיכות הסוג ננחינת המעלה והחשינות כנאמר לקמן. ולכן הוסיף האונקלס נתרגומו מחבר כחדא שהוא : t - ד t תרגוס של מלת יחדיו, ונא ללמד שאין אסור משום שעטנז אלא ארוג ותכוף זונזו נדנדי המשנה (פ*ט מ״ח) (וכן דעת החכם ר״נ שלעזינגער נכונת התרגום הזה) והתוי״ט דקדק שם נלשונו ונת3 ותרגומו ידוע וכן הנינו חז״ל במשמעות כיתונא רק נד נאמדס (ר״ה כ״ג■} וקטר אטונידכיתנא ננסיתא פירש׳ייחנילי פשתן שהן קשק לינתק ע״כ. וחנליס לא-נעשו מצמד גפן לעולם. ובפתרון המלות מלשונות המזרחיות דאוים לנו לסמוך יותר על דנרי חז״ל כי קדונים היו בזמן ונמקוס, מלת