Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 46]

S>* ( צ4 ) לחודיה כוונו, כהודאת תנת פשתן בלשון חכמים. והפתיל היוצא רן הען לא הוא ען עצמו כי אסהקויס שבתוך הגנעוליס והס יתינשונחמה ויוסדקו וינופצו היטב לנקותם מן הפסולת ויאורגו לחוטין כידוע. ואפשר שזה טעם הסמיכים?פי^סי חעץ (יהושע V3) כלומר שהטמינה אותם בקוי עצי פשתן, כשהיו מסודקיס כנד והוא טוב לטמינה ולא בגנעולין כפירוש המפרשים והוכרחו להפוך הסומך לנסמך. ויתודגס (אים געהענעלטען 5לאכסע) ולולא דמסתפינא הייתי אומי דבר חדש נכונת המשנה, שלא על הפתיל לבדו היוצא מן הען ( שבמשנה לא הוזכר פה פתיל) אלא גם על השמן היוצא מעצי פשתן אמדו, וידוע שמן הזרע של עצי פשתים יחונט שמן טוב למאוד (דיעאהל) והוא מותר להדליק והעניים משתמשים נהם בשנת. ושדר המשנה לפי׳ז עולה יפה, במשנה א' אמדו׳ אין מדליקין בפתילת האידןונפתילת המדבר, במשנה 3׳ אין מדליקין בשמן וכו' הדי שנו פתילה ושמנים שאין מדליקין בהם , ועלה תנו במשנה ג' כל היוצא מן הען היינו נין פתילה ונין שמן אין מדליקין אלא פשתן, ר״ל פתילה שעושין מן הגדין., ושמן היוצא מן הזרע והנן. והנה אישור.השמנים מפני כבוד השגת שריחם דע, ובפתילה שלא נמשכה אחד השמן, אבל זולת זאת לא חששו חכמים לאשור הפתילה שנמשכה אחד השמן מפני שמכבה מהד, כי אולי ידעו הכנה שתהא דולקת שעות הרבה בלי כנוי או שפשתן שלהם טוב וראוי יותר להדלקה מאותו שלנו וכן הטעם מבודד בש״ע א״ח דש״ד שלא נאסרו הפתילות אלא מטעם שהאור אינו נאחז בהן אבל מדבר שהאור נתלה נו כגון פשתה נפוצא ובגד שש וצמד גפן וקננוס מותרים. ומדוע יעלה על דעתנו לחדש שהמשנה הנינה נמלת פשתן צמר גפן דוקא ולא נד ושש וקננוס, ונעמיס י עלינו אסורים חדשים נדברים המותרים / ויאמרו הני אינשי, הני רבנן לא די שלא שרו לן עורנא אסרו לן יונה. ורחוק לומר דרך כללי, פשתים דקראיודמתניתן יכלול כל המינים ורק לפי הענין יבוא על מין הפרטי כי מה לנו הלחן זו הדחק, והמשניות תמיד יפדוטו המינים נשמותס הראויות והמיוחדות ולכן אותם שלא נמצאו בלשונם, בחרו מלשונות אחרות והעד קננוס. והשמות נמיני זרעים ותבואות במיני בהמות וחיות וכלים של תשמיש. ואס ישאל השואל, אס כן שתנת פשתים הונח על הנד למוד, למה נאמר פעם בד ופעם פשתים ולא נכתב תמיר פשתים? על זה יש להשיב כאלה יש לשאול מל יתר המלות שבאות ענין אחד נמלות שונות ועוד אולי הונחו על המין