Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 44]

43 ) HS ) לארוג i וגס אחרי שהם נארגים לחוטים (?1יעשטענגעל, י^יני-אח C וכמוהו ח^ד!, שעוח־ן, בה״א הנקבה, כשהם בשבלים על השדה, חטים׳ שעורים׳ בסימן הרבים, על גרעיני הסטים שנעשה מהם סולח ועל גרעיני שעורים שנעשה מהם קמח והלחם שנאפס ממנס, וגס על המינים של חטים ושעורים הנשנין בדיש משנת נלאים. ודוגמתו דגה בה״א על המין׳ דגים בסימן הרבוי פרטי המינים. עץח (געחעלצע) עצים (ביימע). אמנם בפשתים לא יתכן לומר הרבים יודה על פרטי המינים; ני פשתים אינו נולל ני אס ה3ד והשש לבדו (לייגע!) והראיה: מן התודה לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו(לבדי׳ כ״ב י״א) והוא בודאי לא נאמר אלא על המין הפרטי בד (לייגע!) כי קנבוס (האגף) צמד גפן (בוים וואללע) אינם שעטנז ומותרים עם צמר רחלים ( שא5ווא.ללע) כמבואר בש״ע. (וכן כתב לי ידידי הרבני החכם מוהד״ר יששכר,בער 5לעןינ?ער ני' באגלתו היקרה) והדבר פשמו וברור, מן הנביאים, יחזקאל אמד בנהגים, בגדי פשתים ילבשו פאי♦ פשתים ומכנסי פשתים (מ׳ידי״ז י׳יח) הכונה על הבד, שנמשך על מצות התודה ולבש תכהן מדו בד׳ ומכנסי בד ♦לבש (ויקרא ו׳ ג') והמפרשים אומרים הן קני פשתים שהן גדלין בגדין. עוד כתוב שם (מיני) ופתיל פשתים בידו, ופירש״י למדידת קרקע ואין דבר יפה מחבל פשתים ע״כ. ומעולם לא נעשה חבל עצמס. גפן וגס לא מצאנו פתיל אצל צמד. מן הכתובים דרשה צמר ופשתים (משלי ל׳א י׳ב) מנהג האשה בזמננו, העוסקת בצרכי הבית לטוות ולארוג נגד מבד (ליינוואנד) שהיא הכרח לכתונת ולמצעות המטות, וככתוב שס מרבדים עשתה לה, וצמד הוא צמד דחליס הנאדג בבית לבגד העליון לכסות מן השלג והקור כאמור לא תירא לביתה משלג, ותמיד צמד ופשתים מקבילים אשה אל אחותה, צמד רחלים ופשתים הבד והשש, ואס אין ראיה לדבר זכר לדבר. ומן המשנה אמדו (כלאים פ״ט מ״א) אין הכהניס לובשים לשמש גבית המקדש אלא צמד ופשתים, פירש הדע״ב דבנגדיהכהונה כתיב 9ש ובך, והוא פשתן שעולה נד בבד כלומד יחידי מכל גרעין וכר. ואם ־״ יכלול