Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 40]

(39 ) *& ומעתה כבוא לבאר התרגומים, כל לשון כמל ומוללדתורגם נלשוז גזל ובשכי נניניס, הקל וסאתפעל• בן שמונת ♦מים ימול לכם עזר לכון 3נ'הק, כן הנושתא הנכונה בכל החומשים המוגהים וביש ספלים יתמר כפירוש רש״י שהוא הנפעל מגזרת מול מ'מ יש לסמוך על הספרים המוגהיםשהנוסחא נקל יגזד. ואולי כוונת האונקלסלמה שכת3 המנאר שהצווי נפרט לאנרהס שימול את אנשי ניתו ונו' וערל זכר אשר לא «מול■[שם י״זי״ל•] דלא ♦גזר. זאת הנוסחא ג״כ נחומשים אלו ונשאר חומשים ♦תמר והיא נוראי משונשת ני.ימול לשון יפעל נמו ידור וש3 אל הפועל שהמעשה עליו לא אל הגוף הנפעל [עיץ הקנאך]. אכן וניום השמיני:טול בשר ערלתו [ויקרא ו׳ינג'] ♦תמר נננץ אתפעל, לפי שלא הוזכר כלל שם הפועל וש3 על נשר ערלתו־י) ״ : : - •! ן" בעצם היום הזה [שם שם כ״ו] ת׳א בכרן כן הנוסמא הנכונה נכ״ף ודי׳ש. ובאיזה ספרים?דלי׳יי בכרן ♦ והמתורגמן הניא ג״כ נדי״ש. והניא הדמ״נן נפרשת אמור: וכן יאמר אונקלס בקרן יומא רזדין [נק״וף] בקרני שלם יום ובלשון חכמים משלם את הקרן ואת החומש. ויש גודסין 3 נ רן נכ״ף והכל אחד ני ננתונקונע וכובע שווים ענ״ל _ נקצרה לא ראיתי תעודי] כי רש׳י תסס עיקרית יסוד י'3 אותיות נראות והיא כדעת« ושממתי שכונתי לדעת המכס הנ׳ל. אמנם תה שהוא מנוון נדנלי רם'י לנד אני אומי מכל כת המדקדקים האחדייס והשניים ונראשס הקדמוני מנמס נן סרוק שהעתיק יש׳י מדיו ותמזיק נהם תמיד ומן הפייטנים אין להניא ראיה ולא להוציא ממנם כלל אל מי הם נוטים, ני אף אס שרי תורה ונעלי לשון היו. לא שתיו דיני דקדוק הלשון וענדו מק רשיון החידות נצוזות המליצה להשתילם נולשקליס יחוסים ונטיות נפי העולה על רוחם וכאשר לדינים לחרוז נמו שמנרו נפיוטיהס יצמים, חרמים, אהרוניס, ועוד איני הזה יותרנמקוס אחר. *) ימתן נן עוזיאל תיגס שם וביומא תמינא♦ תשתרי. וברא יתגזד בשר ערלתיה. פירש האשה מותרת לנעלה ע״י טנילה ניום השמיני. והוכיח לכן תפני האתלח נמלת השמיני שהוא מפסיק וצנן הסנ על שלמעלה שהיא טמאה שנעת ימים וכן וניוס השמיני מותרת, וימול ערלתו ענין נפלי עצמו ומוסך על 5ן זכר. וזה ראיה לעקות וטעמים שהיו מימות קדם. ועוד הארנתי נזה נמיא. אנן לפ״ז אינה ראיה למילה שהיא ניוס השמיני, ונפקא לדעת ינ׳ע מפסוק ויהל אנרהס את יצחק ננו 5ן שמונת יחים נדאיתא נמדרש קנחומא ס' תצוה קטן לנחה נמול דך שגו דנותנו קטן נמול לשמונה הה טעה? נשם שןמול יצ־ק אנקו ע״נ, ונזה מהישג «יגדוש וקצרתי למעין מדעתו