Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 30]

1 ( 29 ) כמו הולך ערילי כבראשי' ט״ו 3׳) ותרגומו אזיל, כי הולך היא [3מד3ל כ״נ כ״3] אזיל הוא *) והנה מצאנו בעברית הלחם אזל מכלט [ש״א טילי] לכונה זאת על היציאה בהפסק וכליון כאשר יאמל הלועז האשכנ!י [דאז בואד איזט אונז אויזגעגאנגען ] אזלו מים מני יס [איו׳ י״לי״ב] נלענו ממקומי ונפסקו. וכן 3עזי' (ה' ט" ו) שא אזל הכונה שיצא משם, ולא הודיע לו מקום שילך לשם, לק שי3יא הכלים 3היכל נילושליס והודעת המקום מוסב על הנסת הכלים. ובתרגום ולבן ך|לך [בלאשי׳ ל״א י״ט] א[ל העיקל היציאה מביתו 3לי הודעת המקום והלמ״ד לגזוז למ״ד תכלית הפעולה שהיתה לו מון לביתו. הלך הלכת [שם שם] טי_זל אזלת הכונה על הבליתה מביתו בלי בחינת מקוס שאליו בולח. וילך למסריו [שם י״ג ג'] ואזל ענינו. שיצא ממצליס והיה תמיד בתנועת הנסיעה בלי קביעת מקום . ומעתה תנין ותשכיל ההפדש נין שני פסוקים שהבאתי. בפסוק תנה לי נשי ואלכה אמד יעקב סתם תן. לי כל מה שיש לי ואני אצא מעמך ולא הודיע לו מקום לכתו תלגומו ואיזל אבל בפסוק הקודם כתוב אלכה אל מקומי ואד צי בהודעת המקום תלגומו ואיהך וכמוהו ויאפר נסעה ונלכה ואלכה לערך [שם ל״ג י*3] ת״א בשניהם נהך, ואיהך פידושו כל אמד ממנו יסע למקומו, ואני אלך בשוה לך עד שאבוא למקומי. כי אחדי שאמד נסעה על ההליכה, מסתמא נלכה ואלכה על השיבה למקומם. ות״י ןאיזל בפלטות על ההליכה אצלו בלי קביעת המקום שלא הוזכל בקלא, והנה בפרשה שאנו עוסקים בה, בא פעל ההליכה בחבור היחוסיס שממנו ושאליו, וגסמקושד3מלת ל ו לטעם שנאי רש״י להנאתך ולטונתך או למשפט הלשון כמו חלף הלך לו [ש״הי 3' י״א] כדעת המבאר בסנ״הש, ולכן תרגומו ג״כ איזיל לך. ולפי שעיקר הכונה היציאה שיעזוב אדן מולדתו תרגם בלשון אזל והוסיף מלת ל ך כבעברית להודאת להנאתך ולטובתו שתלך אל אדן כנען. והנה מצינו דמיונו בעברית ואוזל לו [משלי כי י״ד] בארו החכם ראיא כהוראת *) הסם דאה נל!3ו, סאסקו {היות 3תניו! האסים 3cאו לקרוא אליו, ני הוצן הוא, הינף גלי איתור ועינוג וגלי ידיעת תכלית לגמו ולאחה אקום 1יגוא. ולכן תרה אף ה' גו.