Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 18]

( 17 ) HS ההגיון. והנה אנכי נצ3 על דרכי תהלוכות הלשון ומשתדל למצוא הודאות השרשיס כפי עיקר הנחתם, ומה לי בחקירה ' זאת עם בעלי הדינים ומארי דהלנתא לעניןאיסורהשעטנז? הא למה זה דומה. לתורני הנגש.להלחם עם קופדניקוס שהוכיח מרוצת הכדור הארצי ס3י3ות השמש, וטוען נגדו מן הכתוב בקהלת: והאדן לעולם עומדת. כן עשו המקשים לי מן השעטנז, ולא עוד אלא שאפילו כפי דרכיהם הטענה ההיא נטלה לגמרי ואין לה על מה להשען, כי הלא אפשר שיהיה האמת כדברי ׳מכח הראיות שהבאתי, ועכ״ז אפשר שלענין דינא לא יוכלל הצמד גפן 3שס פשתה כדברי הפוסקים, כי נוכל לומד או שמז״ל קבלו ההפך ממה שיורה פשיטות הלשון, כמו שקבלו על פסוק עין תמת עין שהוא תשלומין אע״פי שהיה נראה ההיפך מפשיטות הכתוב *) וכמו שקבלו על פסוק ומזה מי הנדה (במדבר י״ט כ״א) שהמזה טהור ושדק הנושא מי הנדה יכבס בגדיו, ורבים דומים לאלה, או נוכל לומר שיצו להקל בצמר גפן אע״פי שהיה גס הוא במשמעות הכתוב, כמו שהקלו בהשמתת פאות הזקן, שהתורה אסרה סתם כל מיני ההשחתה, ומן הצווי לא תשחית היינו שומעים החיוב להשאיר הזקן כמו שהוא הולך וצומח, כי אס נסירהו בכל אופן שיהיה כבר השסתנו יפיו והדרתו, ועכ״ז חז״ל אמרז אין השהתה אלא בתער והתירו הסרתו באופנים אחרים מכל זה נראה שאין לדינים המקובלים שוס שייכות עס דרכי הדקדוק, אלא זה לחוד וזה לסוד, ודי נזה. ישייר. נאננט זיין• ניבט יערער דער זיף צו איינעו מייבונג פערשטעהט, 8ער♦ שטעהט ייר צוגליין־ צו אללעז סאלגען רעחעלנעז, ארנד וועןיזיא אויך נאך זא רינטיג אוים דערזעלבען תעוגעלייטעט וועררען אוימניררונגע( 4אן דיעזער ארט זינד געהעפסיג אונר £יחרען נור צו 8ערביטטערוןג [אונר שטרייטזוכט, דאבייא ריא וואהרהייט זעלטען געוויננעט. *) זה לשון הרמנ׳ס ז׳ל נספרו הנננד מורס נברנים «'ג ס' מ״א: מי שיוסר אנר יוזוסר א3ר, נאשר יתן מוס נאדס כן מתן נו, ולא תטריד רעיונן בהיותנו עונשים הנה בממון, ני הנוגה הנה לתת סנת 1השסוקיס לא סנת דנרי התלמוד, ועס כל זה יש לי נמה שאמרו נו התלמוד דעת ישמע פנים נשנים , ענ״ל, ועיין מה שאמרו המשרשיס עליו, ונשרט ונרי ר' שס טונ שס ב b