Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 17]

( 16 ) «ä א״נ תמיהתן־על דברי המשנה, גס מס שהקשית על לשון כל היוצא מן הען יתורץ ממילא, כי התנא ילמח אלי הבלויות שהס לנר היוצא מן הפשתה. תשובה. אילו היתה כונת המשנה להתיר רק בלויי בגדי פשתן ,לא הפשתן עצמו היתה אומרת נן בפירוש, כי הלא כל מה שהקפיד התנא הוא שיהיה הכד בועל יפה לכבוד השבת, לכן צריך לבאר היטב דבריו פן יבא אדס לידי טעות, ואיך א״נ יאמר סתס: אין מדליקין בו אלא פשתן? ואס יעשה אדם פתילה מפשתן כדברי העשנה לא יבעיר יפה. טענה ד׳ היא העולה על מלנה, כי הלבד נוגע לדעתם אל דיני איסור והיתר שהס המקוס המוכן להראות בו נל איש חריפותו ובקיאותו, ותמצית טענתם הוא ני אם יונלל הצמר גפן בשם פשתים הנה חיבור הצמד גפן עם צמר רחלים יהיה אסור משוס שעטנז, וזה שקד, כי הלא כל הפוסקים התירו תערובת צמר גפן עם כל שאד מינים, נלמוכח בטור וש״ע י״ד סי׳ רצייה וסרמנ״ס פ״ו מהל׳ נלאים ודומיהם, ופה הרחיבו עלי פיהם באמדס כי אני בדיתי מלבי איסור חדש לא שערוהו קדמונינו ז״ל. תשובה. דרך אוהבי המחלוקת ויוצאי לריב מהר ליקח מאמר יוצא מפי מחבר אחד ולהפוך אותו מכל צדדיו ולהוציא ממנו כל התולדות האפשריות לצאת ממנו עד שיצליח חפצם בידם להמשיך ממנו ענץ יהיה בלתי מסכים מס אחד מן הדברים המקובלים, ואז ימהרו ליחס אותה התולדה אל נונת המחבר כאילו היתה אליה מתחלה מגמת פניו נמה שכתב, אמנם לא זו הדרך הנכונה לשוחרי האמת, כי הדברים ראוי שיובנו רק כפי מה שהם ורק בתוך הגבולות שהציג להן המחבר, לא כפי התולדות שיעלה על דעת הקורא להוציא מהן, ולא כל מחבר הגוזר אמתת ענין אחד יחוייב לקבל עליו גס אחריות כל התולדות אשר תמשכנה ממנו *) , וכל זה ברור לנעלי ההגיון *) לא אוכל להתאפק להניא כאן דנדי רגמו החוקר האלהי הרמג׳מן זצ״ל הנוגעים לזה העגין, ני כל דנוד היוצא מפיו ניומד מאד, ואולי הגעלי תריסין הנחפזים להלחם עס נל מי פיפגפו גדרן יקתו מוסרו ואז ייטנ להם. אלה דנריו נספרו היקר ירושלים ח׳ג דף נ״ג: דזוונלייכען קאנסע• קוופנצעוייא 1אליסי1 אויס רעם אופנאננע רנד געלזוהרט*! אייף "יייג 6"י* באזנם