Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 12]

( ti ) ומשובח האד קראו הכתוב p הדד. וסרה אברבנאל רל בפירושו לפרשת אמוד טרח מאד להוכיס טעותם בטענות לא יספיקו להוציא כל ספק, אך הנלאה יותר נכון להשי3 אליהם הוא 3הדאות להס כי לקימת האתרוג גחג אינו מנהג ממודש עתה 3אומה עד שיפול עליו עתה ספק איזה מין נקוז, ו3ענינים כיוצא באלה תמיד נוכל להשי3 למסתפק: פוק מד מאי עמא ד3ר, ני המנהגים שסם מק ק3וע החוור מלילה מדי שכס נשכה אינם עלולים אל השינוי והמידוש, שאם יעלה על ל3 איש להכניס בהם ענין חדש, תמיד יאמרו לו: והלא אשתקד לא עשינו כן!, ו3דרך הזה נחזור לאמור משנה .לשנה עד הגיענו אל המקור שהוא מסיני. והנה אנתנו רואיס ש3ימי סכמי המשכה היה פשוט אצלם לקימת האתרוג שהרי כמה דינים נאמרו עליו 3מס' סוכה, גס אונקלוס הגר שתרגם התולה מפי ל' אליעזר ור' יהושע (נדאיתא 3<רק דמגילה) תרגם פר♦ p הדד אתלוגין ני היה פשוט נימיו היות כן פירוש הכתו3. עוד• בזמן קדוס מאונקלוס היה היוסיפון לרומיים והוא הציע נפלטות גדול כל משפטי ומנהגי האומה בספריו הנכבדים׳, וכשהגיע לתג האסיף כתב (בקדמוניות ס׳ ג' פ' י״ג) נדנד מוסכם ומקובל שאין חולק עליו ש מדעיה צוה את.ישראל שיקמו 3ידס לולב ואתרוג והדס וערבה בימי המג, הדי שגם נימיו היה נדור לכל שכונת פרי p הדר הוא על האתרוג, ושמם רנות קודם היוסיפין קרה לאותו קראי שנבראו לפני המזנת להקריב ניסוך המים שפך המים על דגליו,מן הטעם הידוע לאנשי הכת ההיא (כמסופר נסוכה פ״0 ורגמוהו כל העם נאתרוגיהס, ואין ספק שלא התחילו נשנה ההיא ליקמ-בידיהס האתרוגים, אלא תפשו מנהג אבותיהם בידיהם, ואס קודם לכן בימי המלכים והנביאים לא נמצא נסיפודי האומה זכרון לקיחת האתרוג, זה היה רק נעבוד שלא ■נפל הדיבור על מעשה פרטי כזה, ודי לכו לראות כי בכל מקום שהביא הצורך לדבר על האתרוג הזכירוהו תמיד מנד פשוט ומוסכם נאומה שאין צורך להניא ראיה עליו שנענור כן ילמד סתום מן המפורש, באופן שאס תצרף יחד בל הפרטים האלה לא ישאל שוס פקפוק על היות זה הפד עצמו הנרמז בכתוב לצאת נו ידי חובתו נחג. והנה תשונה זו כאשד תספיק לנטל טענת הקראים כן תהיה מענה צודק לשאלתך מצד מה שבקשת מופת הגיוני על הדני הזה, אך מצד מה שראית חז״ל מטריחים עצמם להוציא אמתת הענין ממלת הדר עצמה אין לך לגזור מזה שלא היתה להם קבלה אמדת על האתרוג, ני ראוי לך לדעת שלא היה עיקר מגמתם אלא לדרוש דרשות נל מה שאפשר נמלה ההיא ולתלות בה עניניס ■שונים נפי דרכיהם הידועים שנלין קראם הדמב״ן ז״ל בפירושו על הכתוב ההוא