Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 244]

( in ) לנו ארך ימים? הבל המה יחד! כאגלי טל היורדים על סלע בהשבת ליל, ונעלות השחר יפולו בלב ים, שם משבריויכסטם, ועי; ארס לא שזפתום, כן שמתנו צמו הגה, התעיף בם ואיננם. התאמצי נעמה אהובתי! התחזקי לקראת פחדי המות! הלא תמול נחנו לא נדע, שס _עמדתנו בנעימות נצח. למה נירא ממות? הוא מעיןהאשל׳ מקודהברכה, מחח חפצנו! למת תרגז בטננו בבוא עת סוף נל התלאות? הלא בלהות תחזינה עינינו פה שם נראה בישע אלהים ומטובו נשבעה! התאוששי נעמה נלתי, נשא לבבנו אל כפים! הן יקטלגו לו ניחל! היריב אנוש עם אל? נלאה שנלנו להשיגו! הוא צוה להבל עמוד, הוא אמר ותהי לאין — הוא נפח באפינו נשמת חיים עתה יפקד עליה לצאת מכלא, ולשוב אל מחצבת הדשח♦ אשרינו כי לא סרנו מדרך האמת, ומארח T ■ I T הצדק לא נטינו כפשע קטן, את הטובוהישדבעיני ה׳ ואדם עשינו, זכינו לבנו, נקיים אנחנו מחטא, ובזאת ננחם בגשתנו לפני כסא אלהים. שופט צדק׳ חננו בקומך לשפוט כל ברואי חלד, אנא קחה נפשנו בצל כנפיך וכבודך יאספנו אליך לשבת בשמים עם נאמרארץ׳ מדי התמהמהנו עוד בעמק העכור הזה׳ החיינו ברוח תקוה׳ כי הנפש השוכנת בגו הקום לפניך בהשארת נצח לאורבאוד החיים — כשמוע נעמה דברי חפץ אלה מפי יובל אהובה,׳ ותעד• יובל איש חיל והנם לב! חדשת רוח נכון בקרבי, וחזקת ברכי הכושלים! תנחומיך ישעשעוני, ודבריך שבט ומשען הם לי. נסו צללי ’י־יז המות׳ י׳לפו?שרד הקבר, אין פחד ואי! מרך בקרבי, בתקות חיי נצח עודדת לבי׳ בלעה אימת הכליןין — העטית עלי שלמת אור, ונרך הגיה השני. תגיל נפשי בקרבי בזכרי כי מהרה תפתחנה חרצבות גויתגו, נפשותנו תצאנה לחפשי, ובטוב תלין נשמותנו עם כל הישרים בלבותם במעון האשד והשלום! הנה הלכחן לפני נשמות הורי המאשרים! הנכם כבר באתם על מקומכם בשלום, כעת תתענגו על שפעת עדן נצחי ובצחצחות תשבעו! הנני אחריכם מהר! אתעלם באהבים עמכם — ידמו תהומות, ׳עבורו עלי גלי הים. ♦תגעשו מוסדי הרים, ♦רעם הים ומלואה, קולות הרעש ביד* יחדלון, אביון ושאול יהמו מתחת, הנח אל משגבי ולא אפחד. שאוני גלי הים, שאוני בחיקכם מפה מקום צלמות לנות נגח י צדק