Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 193]

0 ) ♦eב1 ) הנמנאיס עלי' נש״הש, וצרשן יתד חנלי הנט אל תוכן החליצה היפה אשד לא חחנר את אשר לה י,זוגי. והעד שקרא גננ״י עצמה גשם שושן גלי הוראת דמיון כלל, שנן בסון* סיוטיו לשופרות יום א' דר׳ה אתר שושן תדרי, וכן קיאם נקינותת חנצלת השרון ע" ש שנמשלה אלי׳ ג׳ננש׳הש, ואמדאיגה ישנה מגצלת השדון, אע׳פי שאין מנהג חנצלת לשנת יק לשרות. אנן הי' פשוט אצלו שהקורא יבין בכינוי אנצלת שהיא אומה ישראלית ועלי' ראוי לומר אינה ישגה. וכן נאן אתז שני התארים שושן עתק, איומה, וסמך על הקורא שיזין תמי הוא מוזר. ונ׳־׳ז הוא גאתת נגד חקי המציצה הנכונה אשר לא זאידות תסתיר אתרי׳ ולא תקרא ננוים רחוקים י לעזרתה, ונעזור נן נשארה השגת הראנ״ע קיימת נס על לראי יקפיל ני על ראי שהוא מראה לא יתכן לשון הקפלה רק ניוון אל השמים ששתשילס הנתוג פעס אחד לראי מוצק, וסמן על הקורא וכדומה הרנה נפיוטיו. 3") כן* קורא תנין יודה׳ כי הסיוט למוסף יום א' דר׳ה אותן אדירי כל חסן, ננל הזרות שנמצא נו בדקדוק ונחליצה, הוא נפלא נתכונתו ונסדורו, שהולך וחושנ כל צדיקי עולם שהיו מאז ועד ימיו, אשר ננל טוהר נסשס ואומן רוחם לא יכלו צהשמר מכשלון אתה חטא, ונסי ערן חטאם כן ערך גמולם. ונקצה הסיוט תזא התוכחה הנתרצה המעוררת הל5• יבינו כל ועורי ארץ, אם כן במצוקי ארץ/ מה יעשו רשעי ארץ, ראה יראו יערי שיחים, אם אש אחזה בלחים, איד ינועו יבישים כסוחים ור״ש נר׳ יצחק שרדף אחריו נדרכו תמיד, ועשה סיוט נתונן נזה לשחרית יום 3 של ר ה המתחיל שנתי וראה תחת השמש, הלן נתסלתו אן עדיו לא הגיע. וזפיוט תהלת נזודן מקליד ג'נ למוסף יום א' דר׳ה, נמצא ציור נסלא מחרדת יום הדין הגדול ומסרסוס מלכות השם על נל העולם, התנהיל נסש כל קורא , ולמגחאפח^ ופחת,ופח ופלצות יבעותו ארץ, עת תקום (לננח השם) למשפט זעום כל אפסי ארץ " סולו פנו ררךיבובבו חרדים מחרדת הארץ•.מר, הראי ארמה * יריעו תחתיות ארץ, (אשי5" איית) להתורע ולהגלות (ר׳ל אני יראה וחדדה לידיעה והתגלות שנא בכל העוצם) בי הוא מלך נזל בל הארץ. ונתלניוח ליום א' די׳ההבל המומלך׳ על מה מלך, הלא במי נמלך, כי אץ ימלוך. ונזניונות סס.חמץ שאון ברואים, יעברו לפניו כמדיאים, הלא במו דאוים לכל אחר יזכור. ונהנה דוות. 4*) עוד כני נימי נעלי התלמוד היו החזנים פייטנים ומחנרים לעצמם תסלות ופיוטים כרצונם אשר לא נתקנלו כלל אצל הקהל, יעויין ניכות (ל״ג נ') ההוא מחית קמי' דרנא ואמר אתה חסת על הקן כו׳ אתר רנא כתה ידע האי גנרא לרצויי' למרי׳ (דרן שחוק) ונסמון שם ההוא ממית קמי׳ דר' חנינא ואתר האדיר והאמין והעזוז והשתיקו ר' חנינא ועיין לעיל (העדה 20) מהרנה תפלות שתקנו ר3 ושמואל. וכן עשו נפי הנראה, ניחיהס ואחריהם הרנה ש״צ ואחד מהם מנר בלי ספק הי' עם פיסיות שלוחי עמן ניא ישראל הורס מה שיאתרו ונו'. וכן מראים רו< סיוטי הקליד ננאור שלעצמו חנרס לנקש מאת השם ינולת ולשון צוו להתסלל נעד הקהל. יעויין לדוגמא פיוט גשם, "טעמים אתני, חיילים לגני ונו׳ יורוני מה אדנר, פני תינה נעונר, ירשוני נערם להסנר ונו׳. כיין חין להעריך נעד עם תערין ונו'. פגים לי ישא. נציגתי פני כניסה ונו'. קולי יער3 ומתי לפניו תקרג, קמתי נ3קר3, חגור כלי קר3, רשות צעיר ור3, אטול טרם אקרז ונו׳. שלוא למסתופפיס, צור לאסופים . “ ונפיוט טל, "דעי נל יוטל, רשותתליטל וני,. לעדת אל אאסף ונו' ואתיצנה נסף וני'. מטעם זקנים, אתנונן עי זקנים', ונקרונות לת'נ ננרנת האל הקדוש ״ אגיל ה לענה פגי תינה נקרני, " וכאלה הרנה נסיוטיו BS) ר' מאיר זר׳ יצחק ש'צ המונא נרש״י לתהליס ע״נ י׳3) חני יוצרות הרנה יעויין הקדמת הר׳וה, ובפזמון לערניח דיה אצל הספרדים המתחיל אחות קטנה חתום אברהם חזן ונמצאים הרנה סליחות המורים שלעצמם נתנום המאגרים. ורונסנראה תכליתם רק לנגנסלסני התיגה ניו״נ. ואתיר נשתצאו הקהלום סליחות הרנה מלקום לימים שלפני ואחר ר׳ה. וקצת מה® הנמצאים אצלנו נימי