Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 181]

לסערה <) ואולי גס סם יאה נגועות וצ׳ל מבי אלעזר וט'. ונסיים סל אנסיפה, וע? ייייאיז שמש תמה ברה בשמש ייוהס יימלון, כתספי ארעזר ברבי קליר מקרית ספר. ופה היא המדוס סתתכז ברבי גלי יויו אמר הני׳ת הה סלא עסה נשום מקום, והוא רק מפגי לחן סיווי המספר, או אולי רסס לו גס, היו״ד סל ירומם ופיוטיו ע״ד סרסהו לפעמים הפייטנים חתימתם נראסי החרוזים עם אות אחת התיוה המאוחרת, וופרט שנתשנת באן היו׳ד סל ירומם לאותיות סלפניו וצירוף ובלי דלוג• ווסיוס למוסף פרסת החים תרננה שפתי בשורי ארבעה חרשים עילה אלעזר בירבי יעקב קיייר מקרית ספר מוי שתענו (סערה 1) סוקרווות ליום ז' של פסח חתום כן וראסי החרוזים וואור סמו ושם אויו. ומספר נזה המס עולה הסיום סל הקינה לן ה' הצדקה ונו' שהיא ממנו נמו שהונחנו ( הערה 3) ה! המספר תשע מאות סנה, וגס הוא מדרסו וונ״ז אינו חתום וה וראשי חרוזים רק ותספר וסיסה נזה, ולנו ווסת הקנים בתבע איש חמודות ושרע הטה ( אלה׳ ) אזנו־ ושמע עולה נמספי החתימה וסיום מוסף פרסת סחודס. אן ראוי להעיר סמ׳ס ומחזורים בהבע איס חמודות ונ״ף היא ט׳ס פשוט, סנן לפני נל אות מאותיות א״ו סל קינה זו תוא וי״ת השמוסית, יעו׳ס לן ה' הציקה באותות ונו' ולנו ווסת הקנים בבחינה דנו' עד סנדחק ואות וא׳ו לדין זרות לומד ולנו ווסת הפנים ווימדו על ים ופו׳ דנן נל הקינה עד סופה נאות תי״ו הנפולה לן ה' הצדקה ות׳סע מאות סנה ונו׳ ולנו נוסת הפנים ותנע איש חמודות ר׳ל וזמן ונמאמר חתנע, ונם הגימטריא לראיה שצ״ל ונייח. ועוד נהסנל עסה שלא נלל ומספר חתימתו מלת אלהי, סלא יתנן לנלול תספר סס אדם ושם יתנרך ויתעלה. ונס נאן יתנן סרסס נל המלות הנחסנות למספר ועל מלת אלהי לא רשם נלל למען דעת שלא נכללה נחסנון. ואחרי ידענו דרנו זה נשווה לראש שיוט אנסינה סנור מלאנו נו סתי מלות לפניו בהתחשבי עולה אלעור קליד עתה נחזה יותר סכל החרוזים סם ותחלה נזה אנסיכה למלכי) לפניו בהחהיכי אומצו בהמליבי עולים אליעזר בירב♦ יעקב קיליר. והסמים מל» מלבי מן המספר מטעם הנזכר אצל מלת אלהי וסיום הקמה. או שאחז דינו וראש קינא שבת, ני מלני נמספר מני יי׳ל מני אלעור בירבי יעקב מידיד י ואומצו מלא וא״ו היא נ'נ מדיני יעויין לעיל (הערה 9) וכן נמלאלי אומץ אדירי נל חסן ׳ אומץ ננורתין הפלאת נפסח. ותמס מספר נזה ר'ל ולי מלא מני יקאלעזר בירבי יעקב קיליר• עולה ראש הפיוט ומוסף של נשם אפיק מען מעוטר ■ ביום.המעוטר , ושם נתחלת ורנת מנן אורהס. אף פרי אתת <ot) שתמטר, להעביב להענין להייר, להמטר, כמספר מגי א ל עזר בירבי קליר מקרית ספר חזק'ודלנ מלת ( סם > ונמממה שראיתי איזה מסמא ולי מלא ש° יגמ״ליז מו°ז> ^פיש" החידש ראשון אימצת לפרת שושנים, אמוץ לעורר מרדם ישנים עילה איעזר בירכי יעקב' קליר מקרית ספר חזק . וסנה אין חמס אצלו לחתום חזקנפייטניס אשכנזים סנן נמלא חתום וסוף פיוט תתננו. לשם ולההלה להו׳ר וראשי חרוזות יעו׳ס. וגס אימצת מלא יויד הוא מדרכו עיין לעיל (הערה 9) וממס מספר נזה עולה הסיום של סיוט סוסן עמק איומה למוסף יו'נ, ספאיגי תדוג3ית ישנים, ינצחון נעל שישנים, חרשים וגם ישנים• במגינת אב נשענים, ונלי ספק לא רשם נכ׳י שלו על חרוז של ינלחון, למען דעת שלא מן המנין הוא. ונמוסף של טל וסוף פיוט אאנרה וני איש וט' " הקופח צר ואור בשלם בטל עולה אלעזר ק ידיר מקרית ספר חוק. ומה ■שלא נחשו תינת טל לפי שהוא מלה חרוזי» פנשנה ננל הסיוט שם, ולכן תשו רק הוי׳ת של תלת נטל. ותספר נזה תמס עולה ראש הפיוט לקרונות יום נ' של ססיז אומץ.גבוריתיך הפלאת ופסח בראש בל מועלות נשאת פסח, רק שנחשו כחן קליף ותקום קיליר שנאמת ויו״ד אחר הקי*ף נהג וחפצי גס וחתימת ראשי חרוזות עיין לקמן (הערס 18). ואחשוו שלא ועלה על דעת שוס תעיין לומר שנתקרה ולא וכוונת התחור ואוכל הנימטריאות האלה, ונפרט שנמצאים תמיד ומקום שלא נמלא חתימתו וראשי החרוזות. ורק עי׳ז לא יסלא ועיניו תה שנמצא תמיד וראש או וסוף פיוטיו תלות העולות למספר גדול נמו ראשון אימצת, תרננה שפתי בשורו, שבת סוףן ינממה מפני ששתו ושם עירי נולליה תלות נעלות מספר רו ■ ונס עי׳ז נלחן לזרות הרנה ולשון, ווזמיהת הדאניע על מל» אנעיבה תפיל אתרי נדע ני הונרת לנתוו נן - דייל