Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 178]

.1 1,1 Ö* ( 105 ) *6 אעפי׳נ יתכן הפירוש האיזרון האמתי שקורא כן ל;׳מיס <נ'ו ראי מוצק. והיו׳י התלאה היא רק להורות על נקדת החיר׳ק החת הלת״ד וקריאתה. והוסיף הפייטן היו׳ד נכוונה נענור שהיא מלה זרה ולא נדע לפרשה אם לא ינררה נסימנים. ולקמן (הערה 12) תראה עוד דרנו ג״נ להוסיף וא׳וננקודת הקת״ץ נהיגה אמצי והמליני שהי' נתונ נמחזור נ׳י אומצו רק המדפיסים תקנו והוא ממט ע׳ד נעל r ספר המסידים נתינות לעונדן וקודש!־. וכן תראה לקמן (שם) הוספת מ׳ד נמלת אימצת והיא ע״ד ליננו נס' חסידים שם. והי' נראה מנ״ז שהקליר היי תשכנזי שהרי רק ניניהם נמצא דרך הזה עד הנה לנתוג מלאים. אולם מאתר אתר נס' הערוך יורה שנס דרך זה נמו כל למודיהם לקחו האשכנזיס קאכמי וויטציוו ח "ל (נערך ספר נ') תנא תוספא ספרא נצירא פירוש מנהג הנותנ מקרא ל5תונ נחסיר כגון ולשה נלא וא״ו לאמור נלא וא״ו. אנל התנא מנהגו לנתונ נתינה מלא נלא חסוי ענ״ל. נראה שהי׳ פשוט אצלו לכתוג מושה נמקום משה לאות על החול׳ס, וכן דרנו ננל הספר שתרשים שורש כל תלה כראוי נלי אות המלאה, אן נפירושו מניא תמיד מלה זו נעלמה נאותיות מלאות נדי לידע קריאתה יעויין לדוגמא ערך דשן נענין סנחר5 היא דישנא, ודשר, נגתרא דישרא נוסמון• דתאה מרגמז דשא דיתאה, שד שירא אשמדין, וכדומה לזה הרנה, א״נ גס.נענין וה אין הכרעה לדעת איזו משני הארצות משנן הקליר תיטצילו או אשכנז. 10).הו־אכ׳ע ננאורו לקהלת (ה' א') כתג וז״ל הנה יש נפיוטיו (של הקליר) חרוזים ענים וגו' שאנר הר עם ננאר, אם נענור היות ש!יסס מאותיות הגרון ונו' שהוא גם תאנר לוי עם נניא (והוא נסיום קרונות לפרשת החודש ע׳ש ניד איש נניא משנע לוי) וכן חנר יום עם פדיון ועליון וגס זה איננו נכון ענ״ל. והנה אעפ״י שלא מצאתי לע״ע חרון הר וננחר מ״מ אתת הדנו■ מצד עצתו ר״ל שאשג הקליר אותיות ה' דת׳ לשווי הנרות נחרוז, פנן מצאנוהו חורז ( ננרכת תחי' מתים למוסף יו"נ) יודעיו חמול וחס, יוקשיו לסוערת הם, ושם (אחר הנרנה הנ״ל) הזכר ישינת אהל; הנאנק לשר גחל, ונקינה אינה את אשר כנר עשוהו ונו' אשר עד לא שחקים נמתחו, נשלי רמז והארן היתה תהו. אולם נאמת חרוזים כאלה ראויס לאשכנזים יהודים שאינם יכולים עוד היום לגעא אות חי׳׳ת והנרתה אצלם נמו ה״א. וכן חרז ר' משלס נירני קלוניתוס נפי קצת נוסחאות (נפיוט אמצת עשור לשארית יו״נ) שמן זדונם תכנס ותטהר, שועס קשוג ואל תאחר, והרנה מנעלי סליחות האשכנזים חרזו כן לדוג. יעויין סליחה ליום ד' של עשי׳ת התתחלת אליך ה' אקרא והוא לרנינו גרשם מאור הגולה, ונמצא גה הארוז, האומרים אין לקנל אלוה, השתחוות לפניו לפלוח, וכדומה הרנה• וגם חרוז לוי עם גניא נראה שהוא נהנרת האשכנזים שחלוק זה נודע נינם לנין הספרדים סהראשוניס מנדיליס נין ני׳ת רפוי׳ לינושה וקוראים ני׳ית רפוי' כתו וא״ו, ולא כן הספרדים שמשויס הנרת ני׳ת רפוי' לדנושה ולפי הנרת האשכנזים נתח יפה לוי עם נניא. והי' א״נ קצת ראיי' משני אלה ההנרות שהקליד הי' אשכנזי. אולם נדנד שווי הה׳א לאי׳ת הראתי נססרי ערן מלים ריש אות חי״ת ני ישן נושן הוי♦ יןגייין מ׳ע פמ׳ה הרנה ראיות שהתירו רז״ל תמיד נדרשותיהס על המקראות ה׳א נחי״ת ונס נהנרה היו שוין אצלם מהא דערונין(ריש פ״ה) שסי׳ רוצה ר' יוסי נר אסיין לרמוז נלשונו על חרדל ואמר תנו לי שור מסנן ופירושו הר דל נמו חודל נהנרה ועל הראיות שהניא נעל מ״ע שם מדרשותס נדמיין שתי האותיות יש להוסיף תהא דנ״ר (פל׳א) שעל מקרא ולא נה נהם ( יחזקאל ז' י״א ) דרשו נ׳ דרשות על נח הצייק. וכ״ז לפי דעתי מפני שהיו שויס אצלם גס ננתינה , יעויין גענעניוט(הורות . לשון ענרית סמ׳ו הערה 101). ותנאתי ראי׳ נרורה למריו מירושלמי ( ס״א ■מעלה ה״ט) תורת הראשונים לא הי׳ ה״א שלסס •ולא מ״ס שלהם סתום ענ״ל, נראה שנימי נעלי הירושלמי כנר הי' הה״א סתום מלמעלה נמו החי״ת, ועפי״ז ת3י(ג'נ דנרינ׳ר (פי״א) העו׳הז ננרא נה״אתהה״א סתום מכל צי ופתוח מלמטה, וניפ״ת נדחק שם לאנס שנאמת נימי המדרש המלוקט מירושלמי הי' אות ס״א סתומה ימי חי״ת• ושם עוד והעוקן שלו מלמעלה ונו׳ נראה שעיקר ההפרש נין ה׳אלחי״ת •היי יק נעוקן שגראש ה״א ויתכן שעוק! הזה נקרא אצלם מגא דה״א (מנאות נ״ע נ׳