Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 163]

cs* ( י»9 ) ♦מ ז נר לוני איך נתסשטו בישראל ספרי החכמות בזמנו, יעויין סעדי צדק (יז״ד סוף שער א') תשונה מר3 האיי. מי שקנה ספרים מחברו וטעון המוכר שים 3הס אונאה צרינין לראות ננה ששוה הקלף והנתי3ה , ואס יש נהן אונאה 3םתות, הקונה תיי3 להחזיר, ואם האונאה מפני התכמות ש3הן אין הקונה חיי3 להתזיר ענ׳ל 6<) ראוי להעתיק פאן נקצרה ד3רי ר3 האיי 3תשו3תו 3ענין סדר תקיעות (מו3אה נתמיס דעים סי׳ קי׳ט) אשר כל קורא מ3ין יתנונן עליהס ועל דרכיו, איך ער3 את נפשו לד3ר כל אשר עם ל33ו הנאמן לה' ולא חת מסגי כל, וז׳ל: כך ראינו כי הד3ר שאנו יוצאין ונידי חונתינו ועושין 3ה רצון יוצרנו, נכון הוא ונמר 3ידגו ירושה משולשת ומקו3לת תאנות לנגיס דורות רצופים נישראל מיתי הנזיאיס ועד עכשיו, מה שאנו עושים שתוקעים מיום3 כמנהג ותוקעין מעומד על סדר ברכות נ' אל ג', הלכה הולכת ופשוטה היא בכל ישראל וכיון שתעשה הזם 3ידינו נכו! והלכה למשה בסיני כי יצאו ידי חו3תם כנר סר מ קושיא, ואס תאמר אם תש׳ת העיקר הרי תד׳ת נטלה ואס תר׳ת העיקר הרי תש׳ת נטלה? תתלת תשונתי לומר; תנין אנו יודעין ני מצוה לתקוע 3יוס זה, ועיקר התורה הנתונה מנין אנו יודעי! ני היא תורת משה שכת3ה מפי הג3ורה, אלא מפי עס ישראל? הנה אלו המעידים עלי' גס הם מעידים כי נתעשה [זו] יצאנו ידי חונתנו, וכי כן העתיקו זקנלה הסי הנניאיס הלנה למשה נסני, ודנרי הדנים הוא המונית על ננ תשנה ועל כל גמרא, ויותר מכל ראי׳ מזה, פוק חזי מה עהא זנרזהו העיקר והסמך, ואת׳ג אנו מניטיס בכל הרנריס שנאמרו נעשנה או נגמרא נענין זה, ומה שיעלה מהם ויתרן נאשר את נפשותינו תיט3, ואס יש והס דלים שלא יתנוין נאשר נלנננו ולא יתנרר נראי' אינו עוקר את העיקר, (ר׳ל העיקר פל דנרי הדנים ופוק חזי תה עמא דנר) והוצרננו נדנרים אלו נתשונה זאת ני רו3 שאלות אלו תואנות הם, לפינך גלינו ני עקר התצוה אינו תלוי נהם, ונסשוטן של דנרי תורה ׳הנתונים נלנד אין ללמוד נ״א תרועה בלבד, שנן כתוב יום תרועה יהי' לנס, והפשוטות לא נלמדו אלא מדנרי חנמיס ונ׳ש פשוטה לפני התרועה ופשוטה לאחריו, שאין נכתוב ראי׳ פשוטה על זאת, אלא הלנה למעשה היא ניד ישראל, וכני פירשנו לאלוף קדושנ׳ע ני שנדים ותרועה אחת הס נו' ודנרזהעיקר, ונלהשנושיס הבאים מרותי ותשנשים אתכם, להגדיל תורה ולהאדירה הוא ונו', הרי נסתלק ספק ולא נשארה תואנה נו', וסר תה שהכנדתס והרחבתם דברים ושניהם ושלשתם ונניתס ננינים שלא על יסוד, ואמרתם בתלניות תשר׳ת או תש׳ת או הר״ה הס עיקר נו׳, נל אלו דברי קנתורין ותואנות ונו' ונו'. ונתה מנהגי תפלות בכנסיות שנלס ננחות , הללו אומרים ויתקלס והללו אין אומרים, הללו אומרים והוא רחום גנרנת יוצר וסללו אין אומרי', הללו תוציאי! ס״ת זקלוספלגי (?) ונו' עניל, ויכאב ל3 איש מנין על כי נתקלקלה תשונה זו מאד בהעתקה, ויש בה הרנה דברים עיקריים עוד שהשתטנו רק מחתת שאינם תוננים, והמעיין יראה דרך ורוח לשון ערבי בכל מאמר ממנה . ורמז אלי׳ נבר ר' טוני' מחבר הפסיקתא נס׳ אמור במ״ש, ומה שנהגו לתקוע נלחש, על אלה המצות ועל כיוצא נהם ועל כאלה שלא בתורה, שאל אניך ויגדך נו׳ שהם קבלה בישראל דור אחר דור האין היו ישראל נוהגין, שתקיעת השופר ונענוע הלולב ושחיטה ונו' נל אלה קילה הן בישראל שלא נחלקו מנתי ישראל עליהן. ומי שאינו חם על כבוד קונו ורוצה לדבר תהפוכות הרי הוא חומס נפשו נו' יעו׳יש באריכות והס ממש לנרי רג הא" נגד מנקשי תואנה נדבר התקיעות, ונבר מובא רב האיי בפירוש בפסיקתא זו סוף ס׳ ויקרא. 07 כן* קורא מבין• אשר יעיין על דברי הקדמונים בידיעת הקבלה כרב האיי והבאים אחריו עד הרמב׳ן, וישום אליהם דברי האחרונים בה, אז ימצא ההפרש הגדול ניניהם, ויראה ■המים הטהורים היוצאים ממקור אבני שיש בהירים וזנים, אין ידלחו מעט מעט ויהיו אח'נ עכורים בלי מראה וזוהר, ונפרט אחרי אשר נתערבו עתה הנוטריקין וניתטריאות — ואודות אשר נעשה עמה בשנת ה׳א ג׳ג לא אונל לפרש פה, ונתקום אחר נדבר מזה אי״ה באריכות. *י) ב«*מ נת3 וז׳ל במרדני דשבת נראה דרב האיי הי׳ ברומי ענ׳ל — ויפה העיר שנן הוא שם (פט״ז סי שצ ח) ששמע ר יצחק בר יהודה מסי