Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 144]

ז :1 ■£ ( n ) «a במקשטתרןי, והוא מטעה את הקולא מאד לחשובשהיו כישראל אן פיוטי ייליעי וגם סזעבעער נמו אצל הרומיים. •'אולם נצדוך כתוב נסידוש דהוי שמי' נחמני נשום אבוה דד3ה ולא הוי קדי לי' לנה נשם אביו אלא הוי קודא לי' א3יי בלשון■ אלמית, כאדם שקורא א3י וסליק לי' שם אבייעכ״ל. אמנם דחוק הוא לדעתי שיהי׳ א3יי נמו א3י 3יו״ד שניי נוספת לחנס. וכבד הי' שס א3יי מורגל בישראל קולס נחמני זה כגון אבייקשישא, ובימיו ואחריו א3יי 3ד אנין וא3יי 3ל א3א יעויין יוחסין וס״הד. ולכן קרוב שא3יי הוא שס עצס פרסי כמו ר3 אשי ול3 3י3י ור3 3יזנא ודומיהם. ינחמני הוא שם משפחתו שבין א3ות רבה ואגיי הי' איזה א3 זקן ששמו ר׳ נחמן ועל שמו נקרא כל זרעו 3שס נמעני, וא3י ר3ס נקרא כן 3עצמו ג״כ ע״ש הא3 הזקן. בזאי. שכר 3ןאי. ו!ןןעוווריטער גו!ה»ען ווייגעש חרטעש ווע?נער נעטן ווינד מוו!קען בעדייטעט). ז״ל דבינו נתן (עדן שנר 3זאי) יומא סד נפק לשנר 3זאי אתא שטן אילמי לי׳ כט3יא (סנהדרין צ׳ה א') פירוש שכר רשת כדכתיג כל עושי שנד׳ וק 3לשון ישמעאל באז כלומר לצוד חיות ועופות «■שת וק ענ״ל יעויין עול 3עלך זיידן שכת3 33אור איך עושין הצידה ע׳י הנן. ועכ״ס רמ׳ל נמהירות העתיק נאן 3ןאי ניייב) 3מקוס ( פייזקעו C ומרשים לעיין שנר 3זאי ושם שנח תרגומו המוטעה והעתיק כראוי. ^יא (נווה»ען ווייכעש הוורטהערלעען לעזנערש, וועןנער ווין וונדערן טשע[ןע! וו!יך מעיק וזיישש). (נסנהדרק מ״ד 3') כי ההוא מעשה ד3עיא מוכסא ע*כ. והגאון ר״י כעיליו' הסגיר אלו הדנריס במסגרת׳ וכת3 על הגליון היל גידסת הערוך 3ההוא מעשה ז3עי' ההוא מונסא ע״כ׳ 3דס על מלת 3עיא לא פירש כלום ומצוה לפרשו על נכון ענ׳ל ליי כעיזיו. ונפלא על גאק נזה שנל ספלי״שני התלמודים היו פתוחים לפניו ׳ ולא דאה 3מקומו 3ידושלמי שמעשה הסתומה כאן 333לי מפורש שם נקצת שינויים מפרש״י ׳ ושם המונסן הוא שם מעץ, והחלוף נין מ“ ס לבי״ת נודע בלשונות הקדמונים , ונפרע בירושלמי ונבלי שהראתם במקום אחד שדוב תיבות הנמצאות בירושלמי:ני״מהן נננלי נמ׳ס / נמו ימא דסבני נב״3 (ע׳ד 3' בנגלי) ובירושלמי פ׳ט לכלאים ימא דסמכא. ובמוסף עיו דמדמניות נתב׳ נן הוא בירושלמי ובבבלי דנדבניות, וכן ליבנה קראו בירושלמי פ״ג דמגלה כפר ימא. הה 3א לפי לעתי מפני הנדת הרומיים שהיו אז בא״י ולאינלו לבטא הברת הני״ת שמיתה קרונה אצלם להברת המ״ס ׳ ולכן קראו ג'כ ליבנה יח״ניו! ׳ ולהפך הישמעאלים קוראים המ׳ס כמו הבי׳ת ועוד היום נשמע בפיהם עיר מינ׳ה נמוביכ״ה כמ״ש געועניוש במדרש מלים דיש חות ביית; והנדן של מעיין ניספת נמו גודיא וגוריו! יעויין יוחסין < וזה מררך לשון יוני. ומלת ההוא השני נערוך אחד מלת בעיא נראה ט״ס פשוט. ומדל לא העיר על כל זה מאומה אלא שהניא עוד בשנוש הירושלמי ונתג במקום מעי׳ן מעדז. ועי״ז הרחיקו יותר מן הבבלי והאמת נגירסא שלפנינו. יכ*ןן (טשחדשחען טשחיי״ע יהודה) - ז׳ל הערוך. בתעניות (נ׳יאא,) נחום