Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 136]

3» ו ז6 c ♦ס האהל׳ מפני שלא מצאו בכי/תלת התרגום של בוקסטוודןי׳ אע״סי שבסוף העדן מגיא גס פירוש זס. 'ך2ך/ף (וויי:ו.ע!ווןלענע י1ו5ד 1*יג1 »עת? בעחטרייעטע היינו) גגל תרגום רמייל עיין לקמן מרך מצה. הזיות לאביי ידגא. לגייטטעט וויכונןען, טפי0נ£י3די;:קייט<1|), דפ׳יל תרגם (סובטטוונן, >וע!ען). והיא מבוקס״סל, ואין מנינו לנאן כלל. ואעמיק פה מה שכתבתי 5ספדי אנשי.סס (עדך רב הונא).. 3פסחיס (פ״ו 3') א״ל ר״נ לר3 הונאה״ט קריתלך רב סונא, א״ל בעל השסאני. עיין רש׳י ור׳ת (המונא ביוחסין) שנליזקו האל בפירושו. ונראה בזה לפי המוגא במוסיף הערוך על מלת הונא שהוא שכל ומגונה מלשון ארמי והוא מלבדי המתורגמן יעו״ש׳ ונן 3לשון סודי שכל רדורז׳ והנה השאלה מ״ט קלית לך רב הוכא תודה כבד ש3שס הו;א נמצא איזה טונה, שלשסאדס פשונו לא יתכן לשאול על מה ולמה׳ אלא כנ״לששאלהו מאיזה נזעם קורים לך שס המורה שכל ורוח׳ א״ל נעל השס אני דל בעל שכל או מושל ברומי- ונ״ל שדז״ל עשו משורש זה הוי בה ד׳פבחסרון■ הנו׳ן מןהשס׳ נמו שיפולוהנו״ן ממזמן וגזלן/ אעפ״ישהבדל יש ביניהם, גלל הנין ועיין בלבד, וממנו ג״כ הרות לאניי ורבא ליל עיונים ופלפולים ולבדי מלול שאין נהם נ״מ ללינא ׳ ורק אותס חשבו ללבד קטן (סונה נ״יז) לא עיקר למול תודה שבע׳יפ / ולחנם תמהו ע״ז הקדמונים יעויין כ״מ (סוף פ״ל מהל' •יסודי התודה). והנה בס אמדו על די בן זכאי שלא הניח מקרא משכה צמיתות הלנות ואגדות ונו׳ לנד גדול וזבד קטן׳ ואחרי שכבד נחש3ה כל תורה שנע״פ הננללה במשנה במיתות והלנות ׳ ורצו למצוא בדבר גדול ודבר קטן איזה ענין שלא נחשב עול ׳ לזאת פירשו לנד גלול מעשה מרכבה ודנד קטן הויותלאביי ודבא ד״ל סלפוליס ועיונים נלדך אחרוני האמוראים, שנחשב לדבר קטן כגל עיקר למוד האמתי של הבריתות והלכות׳ ואן׳ זה לא הניח דיב״ז. וקצת ראי׳ שהויות פירושו נן ממאמר דבא ( תענית כ״ל א'). ני הוי מטי רב יסולא בעוקצין אמד ■סויות לרב ושמואל חזינא הנא , דל יגיעות ופלפולים. וקצת אמוראים בא״י שנאו דרך למוד הזה של הבבליים כר׳ יוחנן וד׳ זירא ודומיהם. ויתכן שבימי אניי ורנא החל לרך פלפול זה להתגבר׳ ונודע פלפולם הרבה בש״ס ׳ וגס בימי רב יהודה למדו דק נסדר נזיקין הצריך להם לדיני ראשי גליות שהי׳ ידם תקיפה אצל המלך ולא נשאר סדרים ׳ ואילו אניי ורבא למדו גס סדר קדשים ואפילו מסכת עוקצין (תענית שם ו3רכות כ׳ א'). אעפ״י שאיזה פעמים שאלו בש״ס על למול כזה הלכתא למשיחא׳ ורק למצוא בעיות חלשות ופלפולים, ובריש זבחים נראה בעליל לדכי דבא בקושיות ותירוצים מחוללים ומובאים ממרחק. ו3ב"מ כל״ו 3') ■אמר אביי לרבא לדידך האי לאותבי׳ ר״א בר ממל לר' אמי נו' יעי״ש דרך חדש בפלפול להניא ראי' מקושיות זולתו׳ והוא קצת מעין דרך בעלי התוספות׳ ושם אמרו אניי ודבא כל אחל על הידאת חבידו׳ נל ליילא ללאין הכי לאו דיינא הוא׳ מטעמים מושכלים, אולם אע״פי שאביי ודנא עסקו גס בדבי קטן לא עזבו מ״ו עיקר למוד תודה שבע״ע והס ההלכות והבריתות המסורות, כמו דיב״ז שידע גם הפלפולים ומכ״ש עימד למיד