Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 135]

< * 3♦ ( (iß ) NÖ שבלשון פרסי המרשה יקרא לנותג מיד, ומצאתי עוד כמדרש מלות פלסיות (לעגדחפעטטח סי ג?העתקת ק1ייקעי). דעכיו (סרייבער), דאוועד (ריכחע:■), עיין לקק עדן לרול * נאמעה (בין)/ ולפי״ז דע5ער הוא כמו דוור׳ ודהעפער גאמעה הנראתו (רישסערבוך). ודל לפי״ז לקרא כגמרא נמאן קדופדשאי לספרא מיד בפתח תמת הסמ׳־ך, ודל הסופד נקרא דכיר ע״ש נתינת הספדים כהו שהוא כמקרא. דבש הדכיש ("יערווערדען) רמ׳ל תרגם (ביטטעד חעידען) וזר מאד הפך כזה שכסמוך תדגס דכש סיסע) ומשמעות המלה כהפעיל (וויבער אס וועדיען) ומחק המתיקות יסכ3 יזומן ולא מרידות , ועז? פה את מוליכהו בוקטטחדןי סתלגס ,accsiere fermenlure והוא כהעתקתנו. אכן דאה זה דנר נפלא מצאתי כלשון אמהארי של הכושיס , מר (החניג) ממרור או מרור (ביטטער) ע' נסיעת המכס hi[ט לאלן כוש •העתקה אשכנזית (צד תמ״א תמ״ד)׳ ואילו ידע זאת דמ״ל הי׳ שמח t ואעפי״כ פה העיקד כתדגומי. דדכאות ( פעןילייגען) ודמיל תרגם (טעזעגיאןי), וזה אינו נכון שמטעה את הקודא למשוב שככר כימי רז״ל מדעה המצאה זו החדשה שהמציאו האחרונים כימינו. דף' סיומי!, קו»««ער) והואתדגוס של דאגה כלשון ארמית, וכעין זה תרגם רמ״ל 3עדך דו 3׳ ע״ש, ואעפי״כ נדחק נערך קרקר כבאור המדרש נ״ר (פ׳ע״ה) וישב לכן למקומו חזר לדיוויומלמד שנכנסו נסטים ככיתו ונו׳ ורצה לפרש מלשון רומי (ריחי) ועטטער, ובאמת פירושו שש3 ל3ן לדאגתו ומכאוב לבו מפני הלסטים שמצא 3ניתו, וכן עוד כמי'ר (ריש פ' אחדי) כפי גרסת המעריך וי על כלא דדיותא ד״ל כן און וצער, לא כמעריך שפירש נן השחורה ונלאה כוונתו מלשון דיו, והוא רחוק. ךןיןך (ריגטער, טח!ט) וזה כפירוש הראשון שלרנינו, שוטר שמשלחין אליו אגדות, והיא מלשון פרסי ולא כתרגום דמיל * והטעם עיין ערך ד3ר. דסתנא ופחדניחן" חנט,־."י) רמ״ל לא תלגס כלל רק ציין סיהע רשתנא) ושם תרגם (קנעגזיין) והי' יכול לעשות כזאת תינף כמלת דשתנא, והביט רק כדברי בוקטטחרל שתרגם כןעס״י פידש״י (דיש פי ז דניטין) ולא השגיח לדברי רביכו, כדרכו, וכעין זה ממש כערך כרסם ע׳ ש. אולס רק על רשתנא כרי׳יש כתב כן בוקטטחיקי ולא על דסתהא כדלית שפירושו כלי ספק חלק כנראה מכל המקומות שמניא דנינו נתן ךיןכן (פעיבחרנען, חויך:ייטע), יש כאן שכוש כעמך ערך דפן וצריך לחלקהו לשנים, הא' פירושו טמן נמ״ש ומבית דפונה פירוש שהוא גימונה באדן, כלשון ישמעאל קורין לטמון דפון, ומי׳ש שם לשון דופן שהיא כצד היקב ׳ הוא שלא כמקומו ושייך לערך דפן השני שפירושו צלע, ורמ״ל הניח שני הערכים כיחד ותרגם (!ייטע, ריבכע), והעלים פירוש האחד