Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 134]

s* c 61 ) *3 בלשון רומי ק^יוקםי!. בלשון אשכנז (ק״ווקערן), וכן נתנא ד3י אליהו (מ״א פ'ז) קוקו, ונמ״ד(פ׳ מצורע) קרקר, יעייין עדך קרקר, ולכן סי׳ נקרא גם הצפרדע נעצמה געגע והוא ממש הנדת קולה. וניל שדרש מלת המון בשביל שהומה תמיד, והנה האמ״ה והוא״ס נעדנית שרן האדן, ונכלל נו גס צפרדע, ונראה שכיוון ר' לוי גס לזה בשביל שמדדנו לדרוש מלשון עדני. ופה המקוס לנאד עוד שנמלת דדה נתתנטו נעליהשרשיס, שפירשו קצתם הילוך לאט, אולס פשוטי המקראות אדדה כל שכרתי וכן אדדס עד נית אלהיס מודה הילוך נלתי מורגל דק נקפיצה, ונכון לזה השואת געועניוס עס שורש דארה נערנית שהוראתו הראשונה אצל גמל קפיצה ומהירות, אך לפעמים הילוך לאט וכן נכלל נהילוך נלתי מורגל, ומזה הוא נדנד, רז״ל מדדים את העגלים, והנה הליכת העגלים נתחילה היא כעין קפיצה, וקדוג לזה האשה מדדה את ננה אעפ״י שאצל אדם איננו כ*כ נקפיצה כמו נעגליס. ומעתה עולה המפל של ר' לוי יפה (עפ׳י לשון המקרא ודרש לשענר הייתי קופצת לנית אלהיס וממנת תמיד נלי הפסק , כמו צפרדע הקופצת ומדננת תמיד. געגועים (סנהענגזיבקיס, כן תרגם גם דמ״ל על נכון, אולם מה שרצה בהערה למצוא גס כאן סזחגגענזיססום) ולדמותו לשורש גוע נענדית. הוא רחוק רתוק. ויותר קדונ שהוא משורש נגע והפילו הנוין ור״ל הנפשות נוגעות עצמן נכוסף הנפלא שיש מזו לזו. (|-y (מערער), דנינונתן הרחיק פה מן הדרך לחנם, וזיל פי״ד נכלים " מסמר הגדע טמא פירוש גורע הדם והוא הספד וכו' עכ׳ל, וע׳ש יתד המאמרים שהניא מורים כלס לק על גלוח השערות ולא על גדיעת הדס, וכל ויגלח תרגומו וגרע, ולכן יש לפרש גס נמשכת כלים שם משמר הגרע דל של מגלח השערות ונל״ז צ״ל ע" נ שמשמר אינו כלי הקזה יעויץ ד״ש שם, וקרו3 עוד לומר שנחלו» מ״ס נפ״א וצ״ל מספר והוא היחיד מן מספריים ויהי' השם גרע כמו בלשון צרפת (סיורכיער..) נשניל שמגלח הזקן. וכפי הנראה הי' הגדע איש המגלח נתספורתיפה וגס מסלסל שערות הנשארות, ולכן חשנוהו רז״ל נסוף קדושין לעסקו עס הנשים ולגאה, והוא ממש כמו שיחשבו הצרפתים את האומן הנקרא אצלם (5יי!עעי), ודמ׳ילחלקהדנריסשלא כהוגן, תרגם גדע א' (ב1ומ חבנעהזזען) כפירוש לנינו, אולם צרף לו מדרש איכה שכתוב לישי' גדיע השייך לגדע נ׳ שתרגם (מעערען), ולפירושינו הכל אמד ותרגומו לק (מעערען). דבר (טרייכער) רמ״ל תרגם (מך), וז״ל העלוך נעיז (כ״ח נ') אמר רנא נמאן קרו פרסאי לספרא דניר מהכא ושם דביל לפנים חלית ספר עכ״ל. והעיר רמ״ל שהוראת דהעאיי נלשון פרסי ( ביך C ולראי׳ הניא שהדנה ספרים יקראו אצלם כן ואחד מהם דהע6עמח»עהע ר״ל (קאניגמ ב!ך) עכ״ל, וכל דנדיו נטעות שלא יקראו אצלם הרנה ספרים נמלת דהעסער רק נמלת נאיזעה שהוראתה (בין)< והיא המלה השני, נשם כל ספד, והמלה הראשונה תורה תכונת הספר׳ א״כ דהעפעי הוא מלך, וכבד כתג ראןע:»יןןער נקדמוניות ( כרך נ׳ ח"3 צד ש׳ה) שבלשון