Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 133]

( 60 ) *ä יעויץ ערך אפי, וכן נרסם נלשון פרסי, כמו שה3יא רמ״ל ענכק 3ערך זמר 7׳ 3שס קזייקעי; ומזה נתפרסם אצלם אופיא קשי ל3רןזם שמפני שאופיא כולל ג'כ הוראת 3רסס 3איזה אופן, חש3ו שי3א גס הודאה אחרת של 3דסס שהוא חולי הצל. ותלוש על ר3ינו נתן שלא ה3יא 3עדך אפי הוראה זו של אופיא, שהוא (טויע). גזר (חכטהייןונג) רמ״ל תדגס (ק!יין, ווונאנ1עהנןין). ואין למלת גזר הוראה זו 3שוס תרגום, לק מעין הודאה של פורש ע3רי, נמו גזרו את הילל (מלכים א׳ ג׳) ר״ל חלקו, וכן כל כריתת 3רית מתורגם 3לשון גזר. וככה יתר ההוראות המסתעפות מזה, אך הוראת מיעוט וקטנות לא נמצא כלל. אולם ראה פה דוגמא נפלאה משמשים ה3איס רק מסמיכת כל חכס על חנרו מ3לי עיין היט3 3מקור. רל״ק נת3 3שודש חשף כשני חשופי עזים (מ״אכ׳) אמד 3ו התרגום כתרין גזרי עזים כלומר שני עלריס קטנים p העזיס עכ״ל, הנה 3א לפרש המקדאש3ני ישראל מנו נגד ארס ונראו נגדם רק כשני חלקי עדרים קטנים של עזים, ואדם מלאו את האדן, לא שכיוון הדד׳יק 3מלת קטנים לפרש תי3ת גזדיצתרגוס, שפירושו 3אמת חלקים של עלריס כנ״ל, ואחריו המתורגמן כת3 3שורש גזר כשני חשיפי עזים נתרין גזרי עזין, פירוש כשני עדרים קטנים עכ״ל. וניוון לל3די הדל׳ק אע״פי שלא ה3יאו, וכפי הנראה נ3ד טעה הוא לחשו3 שדל״ק פירש מלת גזרו שהוראתו קטנים, שאל״כ לא הי' מוסף מלת קטנים שאין ענינו כאן כלל לפירוש שורש גזר, ואיך שיהי' ענ'פ ביי,» סטחחי טעה אמריו לפרש כן הוראת גזר וממנו 3מ״ל נדרנו. גמלא (gemilla, סחמי) ד3ינו נתן פירש 3עדך גמל 7׳ צמד 3קי|, וד״3 הוסיף שהוא כלשון דומי זוג וצמד, ודמ״ל לא דשם אותיות דומיות מפני שלא נמצא 3כוקסטו!דןי, ולכן לא 3דר ג'כ כתרגומו היט3, ותרגם (יחך, געטפחס והאמת כמו שרשמתי ותרגמתי, ונמצא 3ידושלמי (שקלים סוף פ״ג) על ד' גמליאל האחרון גמילא זוגא, והוא שני שמות 3הוראה אחת רק זו 3ארמית וזו 3דומית, והרומיים עשו לדוב משמות ע3דיס רומיים עם איזה הוראה 3לשונס. געגעא («־00, רמ״ל ה3יא כאן מדרש אינה קשה ההכנה, וזיל 3קול רנה ותודה המון חוגג אמר ד לוי לשע3ר הייתי כהדין געגעא דלא פסיק לא 3יממא ולא 3לילא, ועכשיו טמשא סלקין מטמשא נמתין עכ״ל, והעתיק מאמר זה מבוקטטחחי שה3יאו כאן, והנה מלת טמשא ד״ל 33כי ר3, ערשי אמסה תרגומו דרגשי אטמש, אולם הקושי היא 3מלת געגעא. ומ״כ פירוש 3שם ערוך נהר ולא נמצא זה 3עדוך, גס אין מקור להוראה זו 3שוס לשון. ו3ססדי אנשי שם הדאתי שד׳ לוי ידע היט3 לשון עד3י ופירש על ידה כמה מקראות, והנה געגע 3עד3ית מנא צר ושמם גס אדן שממה, ואין ענינו לכאן כלל, ורמי ל האריך 3דומקיס עד שרצה למצוא פה הודאת »חגנעט, ואצלי קרוב מאד שגעגעא הוא צפרדע ההומה תמיד 3לי הפסק, ונילקוט ש״הש סי׳ קפ״3 קולניס אלו הצפרדעים ופירש 3מעריך עדך קלנית, לפי שכל הלילה וכל היום לא יחשו תמיד מלזעוק, ענ״ל. ונהדנה לשונות נקרא קלוס כעין הנדה היוצא מפיהם תמיד,