Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 132]

50* ( ) *CE עצמי חס גפ״ע, ואשלג. הוא יק המפולש שס בגמרא דמשתנחא בנוקבא דמרגניתא ■ יא;♦ (פו!ו»ענ;טוזת1) מינו נתן כתג שהוא"בקעה של שדות, מולם מצאתי בקדמוניות שנתנ״ך להחכים מ!!ענ»יןןער (כרך א' מ*א צר 174) שהוראת מלת באג בלשון פדסי היא גן', ואיז׳יז דאיתי כן בהעתקת• צענדוופיעטטוו לסמכס קן״קערע׳יש מ״ג במדרש מלים אכן מאיזה מקומות בש״ס נראה מבואר שכיוונו לבקעת תמרים הצומחים לדוג בארן צ3ל. גניה (קי״ג 3') 'תלע דקטילי דיקלי (עצי תמרים) ונו' מלנא אמד קטלו מכל באני ואינהו קטלי מחד באגא, ו33"מ (כ״ב 3׳) תמרי דזיקי סיני אכלינו להו ונו' א״ל באגא בארעא ליתמי לא ממזקינין, ומעתה יבוארו כן כל המאמרים שהביא עוד דבינו. וכפי הנראה הודאת באג ממש מעין הודאת מלת פרדס בערבית (ע׳ש 3רוווענ»י5זער) שאירושה גן גס בקעה של אלנות, ועני, פ מקור מלת באג היא פרסית לא יונית או רומית נאשל׳רצה רמ״ל, והראי׳ שלא נמצאה בירושלמי ומדרשים רק בתלמוד בגלי, וגם תרגומו אינו רק נמ״ש. בטן (ט״וונגער!"0 גטנא תרתין (במדרש אינה) ד״ל הרה שני ילדים, ובהפעיל שורו עבר תרגומו תורי' מנסין (ב״וענגעדן) והוראה זו נמצאה בלשון סודי הרבה מאד ומקורה ממלת בטן בעברית, לא. כרמל שתרגם (געט״וווןטט), והוא רק ע״פי־מאמר הראשון שהביא רנינו נתן, אן לא ע׳פי יתר המאמרים. ב^ ( ווייזען, דרינגען) ז״ל רבינו נתן בערן בע ב', מהד מיכיהו גן ימלא תרגומו אנע מינה, אל תאיצו. לנחמני תרגומו לא תתבעיתו לנחמותי, וחש עתידות למו תרגומו ומגע לעתיד להון, עכ״ל, הרואה יראה שאין למלה זו שוס פתרון אחר דק נאשר תרגמנו, ובכ״ז תרגם רמ״ל שלש מלות אחרות אשכנזית ונלס שלא מן הענין. ונתב (פער!וונ־ גען, פי'ה1ען, עיזמפינדען), וזה מפני שלא השגיח כלל בדברי רבינו לתרגם ע" פי פירושו רק בדברי בוקטטו!חי, וגמהירת עיונו טעה גס בו, ני גןקטטחר( מלבר שם מערך 3ע ג' שבדברי רבינו שהוא מלשון בעיא ובקשה, 'והוא אצלו שם בשורש בעא, וע״זכתב בלשון דומי .rcquc'rere qnärcre ונו' ונ׳ז העתיק רמ״ל כאן, אולם ערך 3ע 3' המדובר פה הוא אצל ביקס״תחי בשורש בעע ושם כתב fc.stinare נתדגומי, ואצל רבינו נתן שווים אותיות של שני השדשיס האלה הנבדלים בהודאתם. נדרכו לקמת רק שתי אותיות העקדיות של כל שורש עיין לעיל (הערה 56) . ברסס (ךטען ט»ערן) דבינו נתן נתב פירוש ברסם פן!ריטיקו והוא pleuretic שהוראתו מולי הצד, אולם מקטטחרןי לא השגיח על זה רק ברש׳יי במקומו ולפי פירושו תרגם catarhus וממנו תרגם רמ״ל (טנופפען), כמנהגו לא מדברי דבינו; אולם דבינו ידע יותר לשון פרש. ובמוסף כתב שלפנינו הגרסא כרסם בל ף ע״כ, אכן גדם« רבינו נראה יותר נכונה ׳ דשם ( ריש פ'ז דגיטין) איתא אופיא נט!ימ) קשי לבדסס. ונודע שבעלי הסגלות יעשו מלות שונות הדומות בכוונה בצד מה,. סבה זה לזה נרפואה או במחלה. והנה אופיא פירושו ג״נ מתינות עצים יעויין