Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 131]

י» ו 53 ) *3 רשימת מלים מספר הערוך שלא דקדק החכם רמ״ל בהעתקתם או בפירושם. א;ק («abacu לייפענטוומע^ צלי ספק ניוון לזה ר״3 במ״ש במוסף ח׳ל פירוש בלשון מיני לוס שכותצים עליו לא נדיוכ״א בעט מתכת ואינו מתקיים עכ״ל, ורצה לפרש כן גמרא לשנת (ק״ד) כתב באבק סופדים, ורה״ל תרגם (טטויב), גם לס ציין אותיות דומעת כלדנו מפני שהפירוש הוא סל ר״3 מעצמו ולא מבוקסיסיחי, ולא הי׳ א״כ מלה. לפניו צאותיות רומיות לציץ או למדגם ממנה. אגריאון, יש כאן שצוש הדפוס צעדוך המטעה מאד אמ הקורא ונשאר כן במוסף ובמעדני לשון של רמ״ל, שכתוב לפנינו שס וזיל פירוש אגריאון בלעז סלנטיקו, אומידון פירוש בהמה ביער שאין לה אדון ענ״ל, והנה פירוש אומירון הוא ממש להפך שהוא בייתי נמ׳יש ר״ב שם ורבעו נערך אמר ד', אך איזה מגיה הוסיף מלת אומירון בטעות ע״י נפילת מלת פירוש בדברי רבעו. ומשב שפירוש הראשון מוסב על אגדיאון ופירוש השני על אומירין. אולם הוא הוא, ופירוש השני מבאר מלת u-״1>;Salo שהיא בהדה ביעד, וכן העתיק במיג (פ' ויסלס) דברי יבינו בלי מלת אומירון. אפרד!ע׳ (רינטער) המוכרעבלו לאפרההגמי יצא למדות עיין ערוך, ורמ׳יל לא תדגס רק כתב (דהע פרהגו.) מפני שכתב כן בוקטטאחי, אולם הוא מתרגמו באמת בעדך פדהנג ולא כן רמ״ל שנתבסס!י.־ע אפרהנג. ואני תרגמתי כן מפני שמצאתי בהקדמת ק1"קעי להעתקת לענדחטעטטו! הרצה ספרים ששמם הראשון פדחנג, ונפי הנראה הודאתו ספד או מנוד או מאמר; והנה קרוב אצל הפרסיים הודאות שופט וסופר בלמית המלות והבדתן, שנן יקראו לסופר (דבור) ולשופט (דאוומר> עיין לקמן ערכי דבר ומור. ובאמת אצל קדמוני האומות, היודע לכתוב הי׳ גם הנותן מקים ופקודות ויש לאיות לזה'. ולכן יתכן סאפרהנג נקדא ג'נ השופט היודע לכתוב מקים ומשפטים. . אשלג. רמי'ל יגע והאריך כאן בהערות אשכנזיות לפרש שני ערכי אשלג הנמצאים בערוך, ותדגס אשלג הראשון •סיי&ען קיויס) ואשלג השני ופעיוען m«■). אכן במעט עיון הי׳ דואה השנוש שנפל בדברי רבעו נתן ע״י המדפיסים ואיזה מגיה הדיוט, שבאמת הוא ערך אמד. וזיל נקצור אשלג בשנת ובנדה קימוני׳ ואשלג פירוש בגמרא מימוני׳ א־ד יהודה שלף דון והיא עשב שמינשין אותו ונו׳. אשלג. אמר שמואל שאלתעהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמי׳ ענ״ל. הנה משט מלת אשלג באמצע הערך הוא ענין חדש ולנן רשמוה באותיות גדולות כאילו הוא ערך שני נמלת אשלג; אולם באמת מוסב על דברי הגמרא שמביא שס, שמתמלה מפרש בגמרא מלת קימוניא שהוא שלוף דון ורבעו מפרש מהו שלוף דת, ואח״ז מפרש מלת אשלג ומביא דק פירוש של הגמרא דשנת (צ׳ א׳) ואינו מבארה עוד שאינה צריכה פירוש, ודמ״ל חשב על אשלג הראשון שהוא קימוניא והאריך להוציא זאת משורש שלג, וכ״ז טעות גדול שזה בפני עצמי <