Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 121]

4<a ( י4 ) ♦«£ ולאפות. ואג-י מתעסק {מלאכתי ללמוד וללמד, ע'נ לשדנו הנעים , ולו הלנונדרניד ר«<י בל דור ני א; הי' טוג להם ולנו« בערך מכל כתי א'* דהיינו מדת תכתה אמית מהתנמרת דהיינו מנלתא ענ׳ל. וע' סוף הערה 14) ראי'שקרא ונינו נתן נססדי רפואות ו<ס9רי הנונע הל אנמי העיניים . — 53) ןויין לעיל (הערה 15) מה חמונא מעין אונוס ששמע מלה יונית מסי י׳ 1 מסההנסוסיזיל, ועור(הערה 3) מה ששאל אתיו לדינן אמד ן:רא»וונ1י'קו. 54) עיין ערן קדס א' סאתרי נתנו דרסה ארונה גפירוש דנרי רנא צלמות ולא 1 סדרים ונו' הוא מסיים אסמכתא נעלמא הוא. ונערן סדה א׳ סירוס )ומה לתייה נדנתיג שדה ושדות ואע׳ג ונגיטין לא נה׳ג דנרסינן נרים מי שאתזו סדה ושדות הנא תינתו שדה ושדתין, קיי׳ל אין מקרא יוצא מיוי פשוטו. ונערן דלא הפירוש והם רג האיי להראיק הגחמות והסלאיס ונערן על לענין רסנ׳י שאמר ראיתי נני עלייה ונו' סירום ראיתי נרו״הק נראית אלום ונו' וכן ננמה מקומות. ומדיני רנינו האיי ור׳ת נעין זה, יעויין נתולדות כל אתד נקונערט תיואז. 53) נודעים דנרי רנינו נתן נערן ססקלר שאתרי שהארין נסירושו ומצסון ודנריו נדרן רמז למורי הקילה, הוא מסיים " אנל לסרש יותר מזה נהוד השכינה לא ניתנה רשות ׳ ענ׳ל. וע*ן קף י*א נתנ דניים אלו אין לסרשם וקנלה הס ננון צאש שאין לו הירוש , דנלאש ונקמיעין אתה מוצא דניים, נאלו אדס מדנר עם האנן או עם הארן, וניותר רואות שיש נאונלין ני נן רואים רואות, מן השדים קשורים נהן, וזה הלאש וכן נל דנרי הלאם והקמיעין אין אנו יודעים טעמיהם ומאין נאתרו. עיין ערן סס ענ׳ל וצ׳ל עין פע, ושם נתנ שסועה לילד סירוס לואסת לאשה ויוצא הילד נמו אלו ענשיו פקויין נאזני האשה עכ׳ל, ונערן סא א׳ •ססר ממר אנרהס נאון שהי' יודע שימת דקלים ומהתזקת יג סרירא גלמוד זה עיי' לעיל(הערה «3) ונן רנ האיי ננו עי' תולדתו(הערה 14). 56) מדרך הדקדוק של רניצו(אן השוה לדרן הקליר ולאשכנזים, נמה שעשה רק 1 אות אתת או שאים לעיקר נתינה, ועוד נדרן נתינת התינות מלאות וא׳ו ויו״ד יעויין ננאור נתולדות ר״א הקליד(הערה •8> •9) ונאן נוסף רק איזה דנרים קטנים לדוגמא עוד, אין יעשה שתי אותיות עיקור נתינה, כמו ערן לד על ילד, סן על הסן או אסן. ומזה תראה שהערת האנס רמ׳ל על דנרי רנינו שם היא אן ונר שסתיס יעו״ם שנתנ ויראה לי טעם הערון שהניא סעל הזה נערן סן . להראות הזרות נו ענ״ל, ונאתת זה הוא תורן הערון 1נל שויש שים נו אות נא. דדוגמאות מהתזיקו אות אתת נתינה לשורש, הם אות ז' לנד על שורש אזה ותזז. ונ׳ל שנצ׳ל נערן דד אות ד' לנד על שרשי ודאי ויוה ודי! שננלס רק הד׳ עיקר, והשינוש נפל שם עיי אתה מניה שאשג לסי הסדר אתר מלת דג צ״ל דד, אולם רנינו י1שנ האות העיקרי נמו נסולה ונמו שהציג אות ז׳ לנד אתר מלת זו ונן אות טי׳ת לנד על שורש נטה אתר טת. ולא כן אות רייש לנד על שרשי ירה והרה תינף נתתלת אות רי׳ש. וכן אות ם' לנד על נשה תינף נהתתלת אות שיין. את״ז מצאתי «ערן דמאי שנתנ רניגו נתן סירום דמאי ננר סירשנו נערן ד' ענ״ל וכוונתו לערן דד שלפנינו, יעויין לקמן (הערה 8g) א'נ אין ססק עוד נהשערתנו אודות השנוש של ערן דד. 57) Sy התפשטות למוד התלמוד מאיטליא לאשינז וצרפת תורה תשינת רש׳ל הנודעה סוף סי' נ׳ט מעני! ר׳ תשה הזקן שהניאו המלן קר׳לא עתו מלו׳קא למננ׳צא וממנו נפרצה משסאה גדולה של תנמים . יעויין ננאור זמן ר' משה ותשסאתו *תולדותר״אקליר(הערה 19), וע׳ש עוד (הערה ך!) מישינות נארי ואוטרנ׳טו *!מפורסמים נתורה נימים קדמונים, וננר גזנרו ג״נ אנמי רומי נתשונת רנינו האיי יעויין תולדתו (הערה 6») ורש״י מניא פירושים הנאים מרותי (ר״הי׳ד א׳ונריתוא ה׳ א) ונמרדני (ס״נ דנ׳ג סי׳ תק״יו) נתנ נין תשונית שנאו מאיי הים ויש נהס שאלות ששאלו זקני פרו״ש מתנתי רומי ענ״ל. וגס לרנינו נתן איש רומי שאלו •זוצדפתיס י