Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 118]

iI» ( צ4 .) 4>S ולא נאריך עול גזה יק נגיא ה׳ר ( גתדגר סייג ) ד״א עיי' לפון מלמד «הרוחות עמידות להנדס קגאה זו עם זו, רוח הדרוס מותרת וזכי מגיא גלות מימן וגלות הגיה, וכל הדרום, ורוא לפון אומרת אני ת3יא גלות לפון ונו', <רחה שמכוון לשני העמיס המוסלים א; על רו3 העולם והמה נוצרים ויסתעאלים, ואיימופא גצסון העולם וגלות הגלה המיז גני הגר הישמעאלים, א'נ דע וה3ן זמן תנור מדרשים אלו, יהר3ה אגדות כאלו חוגרו א; 3333 נמו תנא דגי אליהו (יעויין הערה הקודמת); ומוגא נגר נמ׳ר 3מד3ר גמרא 33לי עם סלסוליו ע״ם (.!פ״ט) רגותינו אומרים 3שנר שאמר א3רהס,ואנכי עפר וחסר ונו', ור3ותינו אלו הס רנא (סוטה י׳ו א') עם קושית הגמרא שם ופינויא. ושם עוד מאמרא3א שאול מאנשים גנוהיט והסיום המאוחר מר3 יהודה ואדא ויילא ופשתיננא דפומנדיתא טלו לקוח מ33לי (נדה כ״ד א׳). ונדותה הרגה. וכן לא י3יא רגמו נתן גשום מקום הרגום יונתן על התורה. רק הוא גננה התרגום י המיוחס אצלנו ליונתן, גשם תרגום ירושלמי, נמו שהעיר ע׳ז ננר 3«וםן>, ונ3ר כת« ג'כ הרג תהרש׳א נחוופיו למגילה (ג' א') שמשמע מלשון הגמרא שם שיונתן לא תמס התורה רק נדחים. חן יותר מצאתי עוד שהתרגום המיוחס לו הי' כגר 3ימי ר'יוסי ג׳ר גין, והוא חשנו ל3לתי ראוי. יעויין ירושלמי (,ס׳ה דגרנות ופ׳ד דמגלה1 אילון זמחיגמיס עתי 3ני ישראל נמה דאנא רחמן 3שמיח ט' תורתא או רמלא יתה וית נרה לא היכסון 3יותא תדא, לא ענדין טנאות שהן עושין מדואיו של הקנ׳ה ותמים ע״נ. ונ״ו הוא לפנינו זחרנוס המכונה ליונתן לויקרא נ״3 נ׳ח) . והקורא יראה מנל זה היסח דעת של רת״ל גדגרי רגינו נתן, שהכניס גפיו תיגה הנותנת מקום לטעות גד3ר גדול, שנערן גיא נת3 רמ׳ל גלשין הערון תרכוס ימתן, והקורא יאשוג לפי׳ו שכגר מוזכר תרגום יונתן גערון. וזה שקר מגורר שגכל מקום הניא רק תרגום ירושלמי ננ״ל, ונם טס גערן גיא' הוא גדסוסים הקודמים נראשי חיגרת נזה ת״י/ וכיונתו לתרגיס ירושלמי. ותצאתי עת- #קורא רגמו נתן לתרגום של אונקלס גגלי, סנן נתג נערן אגוז כנוי ועיגג תרגום עגלי וירושלמי ננורא ואגוגא, והוא לסנינז גאונקלס וגתיוחם ליונתן; גואשית ד׳ נ׳א). 45) לדוגמא נגיא דני אחד. גפסאיס (קי*ן ז') אל תשגו על מטה אדהית משוס תעשה דרג פפא, פירשו שם רש׳י ורשנ׳ס שגוי' אחת היתה חייגת ממון לרג פפא והיי נכנס ודתה לגנות המעות, יום א' אנקתה את גנה ונתנה זמטתה ונשנא ר״ס אמרה לו סג עד שאדא מעותין. ונסגאה אתרה לי המת ״ ׳ T את נני ונרא מן המייוה עכ״ל, וזה מתנגד לספור המנואר נזה ינתרא יגרכות (מ׳ נ') דשם אימא שכשאמרה לו שג אמר לה איד יושן עד שתגניהי את המטה והגדי ומלא טס תינוק מת, א׳נ ניצול נחנמתו ולי* ינלה להעליל כלל. והנה דגרי רש׳י נ גרנות שם הנראים נ'נ קלת נמתנצדיס לדיריו נססחיס, אפשר ננ״ז להטותם ולאתדם, אן לשון הגמרא הוא להסן ממש. ונגר עמדו ע׳ז הגאון ר' ישעי' נערלין ונעל ס׳הד ומעתה ראה גס ראה תלשין ונינו נתן נערן ארס שלא הי' לפניו כלל הספיד גנמרא דגרטת , רק הוא מניאו לפירוש וע״ר סנתגוהו רש״י ורשנ״ס גפסחיס, וז׳ל וגס׳ק דנרנות א׳ל יגא לגניו ונו' אל תשגו על מטה איחית, ונפסחיס פיק.<ג'פ ד'דניים לוה רגינו הקדוש את גניו ואי מהן אל תשגו על תטה ארמית משוס תעשה דר3 פפא, שהי' נושה נחרמית מעית ונו' ענ״ל הנה מ5יא גמרא דנונות מגלי הגיא הספור הנתוג פס לפנינו, ואח׳ז מגיא גמרא דפסאיס, והוא מפרש המעשה, נמו שמפרש נערו יילד מעשה וחולדה ונור הנתונה נש״ס (מענית ח' א') נסתם. והי' מדרכם 3גי.־יז לרמוז על מעשיות כאלה מגלי נאום נמו אלל חולדה וגור, ויוחד גת רטוני (סוטה נ׳ג א") ונעיא מונסא (סנהדרין מ*ד נ׳). והרנה כדומה אשר לולא המפרשים שהי' נידם נקנלה ענין גוף המעשה נא היינו יודעים כוונת הגמרא. וגספרי אנשי שם הראוזי שלפעמים נכוונה העלימו מעשיות אשר לא היו גדורות דוס, ולא יפה עשו המאוחרים שפרסמוס, והס לפעמים נכד ננוד איזה תנא או אמורא, ולא אוכל להארין כאן. ומעתה תנין ונרי רש׳־י ננרכות שם שאם כגירסא הנתונה