Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 106]

fl III, ü גי r &\ ( 33 ) 4« «!נדת אע׳ס שנת3 סתם יע' ויסי נפלא פרעה. ומעתה הלכס לס ההמי1 של הרי י"« קונץ נספרו ין יוחאי (דף קנ׳א) שלא *צא מאמר וס נשום מדרש ותלמוד/ ונתג שניר קדמו הר3 נעל סה׳ד יתמי' זוי ואנחנו ידענו שהמאמר ההוא כעלה מאתנו עם הששקתא גלה; ונשל א'כ נם כל המץ שננה שם ר'מ קונין, שיעל העיון■ ראה שער הזהר ש' ויהי גשלת ואליו ניוון > אשר נלא;ה מטמוני שוא הראה לנו שם נמה שנשב שהמאמר ישנו נזהר נשלח רק 3קלת שינויים. והנה לא דנר ולא ייצידנר, ולא רמז קל שםתזה, ואסילו תלת אצותא שעלי' הניא רנינו «תן הססור, לא נמצא שם, ושנה ראי' זו להתאחד עם יתר ראיותיו על קדימת הססר ההוא אשר כלן חין נהן ממש ■ — ויש אתי חנילות חנילות משונות נכוחות על נל דנריו גנד הנאוןיענ׳ן, ונכוחות להמצאלו ננלעת אשרינקשן. ואדרנא ים לשערשפסיקתא זו היתה נתקותות הרנה למקור חל ש׳ הזהר נת׳ש — עד כה הוליכני רוח ההשערה. ואח״ז אנה ה׳ לידי ס' המעריך לר'מ דילונזאגו, ומצאתי שנס הוא הי' נידו ססיקתא זו ונערך •שנחי נת3 שהיא כוללת שנח* ר׳א נ׳ר שמעון, ושמחתי שידעתי זאת נעצמי מנל• ראות נוף השפר• ועוזמניא ממנה נערך אצותא לעגין ר׳א נ׳רשתעון " כדהוי יתי3 קמי תנורא אתי' אפיא והוא אכיל " ונו' מה שהוא לפנינו ג'נ נמדרם ש׳־הש פסוק ידיו גלילי זהו, ושינוי לשו(. **) מרוב חלפי גרסאות ותיקונים נש׳ם ע׳י ם*ר הערוך, לא נאריך־ פה. והרנה מהם הראה הגאון ר״י כערצין נהנהותיו לס״ם. ויותר מהם עוד יש וידינו, אן שיי דנרים יניא פה לדוגמא מרניס שנעלמו גם מהגאון התו3הק ההוא. ונרנויו (נ׳ג 1') ח׳ר היו יוש3ים נוי׳המד, והניאו אוד לפניהם, נש׳א כל א' וא' מגרן לעצתו מפני נטול ני׳המד. ונ״ה אומרים א' מנין לנלן. תניא צמי הכי של נית רנן נן גמליאל לא היו אומרים מרפא נני׳המד מפצי נטול נית המדרש ע*כ. ושם נהנהה תרשים ר״י בער?•׳) תוספתא סוף פ״ס דשנת וע׳ש היטג ותראה פליאה ענ׳ל י והנה לא נמצא תאומה מזה נספ״ה דשות, ותקגתי נגליון שלי שצ׳ל סוף ס׳ה דנרכות, ואליו ניוון ששם נתוספתא נמצא ההפך ממם מדנרי הגמרא דנרנות כאן ע׳־ש יש׳א א' מ3רך לכלן ונה״א נא״וא מנרן לעצתו. ונאמת נראה קצת גירסת התוספתא יותר נכונה שהרי נית רנן גמליאל הוא ממשפחת הלל ועליהם תמיד הכוונה ישם ו׳ה, ותעתה לפי ניסת הנמרא יהי' הסיוע של תנ׳ה ראי׳ לסתור דאתיא נ׳ה דהתס ננ׳ש דהנא? אכן לסי נירסת התוספתא ינא מנהג נית ר׳ג ממם נשוה עם תאמר נ׳ה; אלא שיהי׳ זה נגד פסק ההלכה של כל הפוסקים שהורו ננ״ה ינת׳ והוא ננ׳ם דתושפתא? אמנם חנם אחד ממיודעי הגיה סם ננליון סל הגאון רי׳י שצ׳ל תוספתא ריש פ״ח דשנת, ונאמת נם השם ים תמי' גדולה אשם איתא ר׳ אליעזר נ׳ר צדוק אומר א׳א מרפא תפני נטול תורה של נית ריג לא היו אומרים היסא מפני דרכי האמורי ע"נ. והוא נ'נ ממש להסן מנת' דילן שטעמו של נית י״ג כאן שנמנעו מאמירת מרפא היא טעמו סל ר׳א נר'צ נתוספתא, ושם טעם אחר ליית ר׳ג הפני דרכי אמירי? ועתה יראה הקורא נערוך ערן מרפא שנתי נגת' דס' אלו דניים וזה נרוספת (כתו נתוספתא) שנת נענין דרכי האמורי של נר״גלא סי'" אומי מיסא נני׳הת־ פי׳ לא היו אומרים להתעטש מרפא מפני נטול ני״המד ענ׳ל נראה ורור מריש ריינו ותוספתא דשנת כתו שהיא לפנינו נגת' דנדנות / ותוסשתא ■שלפנינו נשנת תשונשת. וני' רנינו תחזק יותר הספק של תעלה, אס לא צ״ל ננמ' להפך דנרי נ׳ם לדנרי ו׳ה, כמו שהרא ותוספתא וגרנות מפני שנס נתוספתא דשית נית י׳ג חהם חניה מסייעים לזה; ויכל אופן נעלמו ונרי ונינו אלו מהגאון רי״ו שאס כיוון לתוספתא ושנת הי׳ לו לרמת אל ונרי הערוך כדי לייש3 הפליאה, ואם לתוספתא דנרכות ניוון נעלמו תתנו גם התוספתא דשנת גם ונרי רנינו, שלא דנר משניהם מאותה, ואנו זה אומי שנכל תקום שמניא רנינו תוספות כוונתו לתוספתא, וחון ממה שהואתי כאן נענין דרכי האמורי יעויין עוד לדוגמא ערך אניי שכחו ואע״ה שמפורש וסוף מס' עדיות תוספת ולשון הזה מי שים לו תלמידים נו', והוא ואתת!תוסשתא שם, ונהנה רווא מאוד, וכנר נקראה , התוספתא כן נידושלמי׳(סוף ס׳א ואנינה) ע׳ם, אין חורין לא חן הלכות ולא חן אנדות ולא מן התוססות; וחשותי דור זה לפשוט שאצ׳ל, לולא ראיתי את ידידי הי3 החנם מי׳י נרו »תעלם מכל זה ננכורי עתים תקפ׳״ט (צד 1^) . ע׳ש שהתפלא "חי על געל העיון שהניא א* נעלי,התום' נערן נסן, ונאמת גס שם כוונתו ג ס לתוספתא