Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 71]

( 74 ) «e לאכול זרעונים, ויהיו מטעמים ערוכים על שלחנו. ואם היה לאל1 יד אריסטיפוס להסתפק בזועוניס — ענה ד׳^גניס — אז לא יהיה יןר1ן*ץ להתאבק בעפר רגלי הנדיבים. III. דיאגניס בא אל בית מדרש פלאטו, ויקה יריעה אחת נזרקות •קרה מאד, וישליכחארצח וירמסה ברגליו ויאמר: אכן הפעם ארמוס גאון פלאטו, כן הוא — השיבו פלאטו — אבל תרמוס גאוגי, IV. כשאול איש את רעהו לאמור: איכה ובמה ארחיק מעלי בני אדם המבלים זמני? רען לו־• הלוה לעניים כסף, ובקש מעשירים נמול, אז ירחקו מבוא ביתך׳ אלה למען לא תבקש מהבם דבר עוד הפעם, ואלה למען תשכחם. V. לאקמאן החכם והסופר יספר כי לא עצב מימיו, אף כי תאונה י אליו רעה. רק פעם. אחד בהלכו יחף׳ ולא היה לו כסף לקנות מנעלים, אז התעצב אל לבו מאד, ויהי בלכתו לבית התפלה במר נפש, וירא שם איש בלי רגלים, יושב על סף פתח הבית׳ אז חלף רוחו התנחם מעצבונו וישמח ברנליו ויקרא: הלא טוב ללכת בל׳ מנעלים מש^ת בלי רגלים, האיש הזח יואל ללכת יחף, לו יהיה לו רגלים. VI. כאשך ראה דיאגניס נער אחד, פניו יאדימו טבשת, ויאמר אליו: טוב בני הנחם! זאת עין הצדקה. VII. כבוא איש מאנשי מלחמה אל לעאנידעס ברעדה׳ לאמור: ההן T 9 הנה האויב קרוב לנו! השיבו לע^נידעס בנחת, אז הלא ■ אנחנו קרובים לו. שיחות