Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 70]

.e* ( ג: ) *& לאש שנע♦ נו* הגדול שגסס, תהי' לראש, הגדול, וכן לדעתי מוש6לשם 1ה על התכלית האחרון מהמגמה והגינה,. דל השרש והתגלית החכמה נקרא לאש, ולזה היה לעתי לפרש לעת יונתן בראשית ברא, בחוכמא, בראשית פי' בראשית הוא התגלית האמרון מהמגמה הנקרא ראש נזיז ברא אלהיס נו', וע״ז תרגם נחוכמא. וידוע ג'כ איזה מנס באמת, הוא הלומד מנל אלם, אמרי ני יודע לעת גל אמל ואחל, ויודע להבחין בדבר ולבחור לעת היותר טוב וננון, ולזה אמר המכס נזה הלומד מגל אלם עינו פי' דעתו הצחה בראשו, על תגלית היותר אמת ויותר נגון מהענין מה. והכסיל (וויעענויננעער) הוא ההפוך מהחכם, וזה אלס ׳ אשד למל כל ימיו בעצמו וסמך על לעתו, ולעת זולתו לא ילע ולא יבין * ילא ידע נ״כ לבחור בטוב, ומלת כסיל מורה על התוך כמו קרב, כמו: אס שמתי זהב כסלי (!:עדוונקען) ויוכל להיות זה נ״ג כוונתו ולדעת רשע כסל (שם ז׳) ני הרשע נא מכסל, אחרי כי נבוך בדעתו ולא ידע להשמד, ולזה יצא רשע ממנו, וכן הכוונה ואל תהי סכל (שס) נחלוף כסל (וויי* גענויננע) כמו כשב כבש. ונזה בחשך בלי דעת האמתי הולך כל ימיי‘- יכל ימי חייו נעצבין ובלגזון, כי לא כלעת איש לעתו, וכל מעשי זולתו כקז וכדרדר בעיניו. הישר לא נכון אתו, וימלא פיו שחוק מולו לשמיה קולו למרחוק, כקול הסירים תחת הסיר אשר משמיעים קול יותר מגל העצים החשובים מהם, גס זה הבל בלי תועלת מה, ושמם לא יקרא איש נאמן, אגל איש כזב ושקר יהי׳ שמועל עולם. נבריאל זידפעלר. שיחות ח כ מ * ־ע מ י ם מימים קדמונים C I. בשאול דיאניזוס העריץ את הפילוסוף אדיסטיפוש לאמור מדוע י החכמים שוקדים על מזוזות היכל1« נדיבים׳ והנדיבים, לא יבואו באהל׳ החכמים? השיבו אריסטיפום: יען החכם •ודע מחמורו אשר יחסר לו, והנדיב לא ידעהו " 11. בלאות אדיסטיפוס את דיאגנים אוכל זרעונים אמד אליו: לו דיאנניס ירכה וישוח, נפשו לפני הנדיבים, לא ישב פה לאכול •) איזה מהשיחות האלה נגד הם מועיזקים זססדים אוזרים ואולס «אריגו* הלשון וינגדות ה«לי5ה לא ינועס לחיך קורא מוין, וערן האמרים •אלי, ׳זי היי קלייט וקלים לה5ין מעט הדוור ורוו המיושזה. ו