Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 66]

SH ( 61) ) אבנים. תכונת האדמה חשד יכיל ויבדיל בהריחו, מעמדהנונניס, וכדומה. ואסרי אשד הוכנונל צדכי הלק־, מתאספים נל אישי האלמה ממוןלעיל, והקצין (אשד ינחלו תמיד מיקילי האלמה) מיעד יום הנסיעה. ולא דמוקה שכנה היה כמוכן מנהג עולי המל. והמסע ממל יום יום בעוד לילה או עס^אוד ה3קד׳ והמה נוסעים והולכים על לפנות עלב, ויחנו כאשד יאות להם הזמן והמקום, במקום מיס נטלם לילה, למען אשל יכינו נל נרכיהס נעיד יומם. גנסעס גלילה הולך אחד לפני האדמה יגידו אבוקה נתונה גדאשנד ארוך(וליוצאי מצדים היה עמודאשגמקוסאנוקות כאלה, לנחותם הדיג). נעת אשד לא יגיעו לעיי מושג לגון שם, יכינו להם מקום משמד נשדה לחנות" ומשמד אחד משמד בל *תן שנה לעפעפיו מפחד נלילה. נכל עיר ועיר בנינים מיוחלים לאסוף ולהכניס האולמים, שם ילינו חנם אין נסף. שם מלון כזה: חן. תבניתומרבע, i ואס וכייס בתוך. ואולי שם מלון כזה ,*לשוננו: גרות " וגרות נמהם אשל אצל בית לסם ׳דמיי מ׳ס י״ז נעשתה לתכלית זאת ממנניס אולמים ששמו כמהס. T; מסחר העברים. עיני שכל משה העמיקו עד היסוד ננל דגר וענין הנוגע לטובת עמו, י ולכן לא נעלם ממנו כי אדן כנען מבודנת בנל המעלות המכשילות את המדינה להיות אדן מסמל. והוא בכל זאת לא יסד מק ומצוה לטונת המקח והממנד}' — ואולס אם תדע לך, ני נחר אלהיס בזרע אנדהם ענדו, להיות לו לעס סגלה וגוי קדוש, לשמור האמונה נטהרה, ומהם תצא תורה ואורה להאיר עיני העמיס למלאות האדן לעה, לא יפלאממך הדני, ולכל שואל נענין משיב כהלכה: בהיות עם בני ישראל, עם סוחרים, לא ימלט אשר לא יסמלו ארצות עמי אלילים, וזאת תהיה להם * למכשול ומוקש, כי יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, לעזוב אלהי אמת ולעגוד אלהיס אחדים כמוהם. ולכן לא עשה משה יתדה ליסד מק לטובת המסחר; וציה רק להיות בני ישראל נעלי אמק במלה במשקל ובמשורה ובכל עסקי מוימ, ואת השאר עזב בחכמתו אל הזמן, ואולם בכל זאח נתן *7 ומקוס למכור מותדיו ולקנות מחסוריו, ניעידת עלית הרגלים שלש פעמים בשנה, אל המקוס הנגמר. ני שמה באו כלישראל, ואיש איש הניא עמו כל אשד היה לו למכור. וכמוכד כקונה צפו לזמן העליה: המוכר ידע ני שס יתאספו נל הגברים וסדנה קופצים לו, והקונה הוחיל