Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 65]

ו»־? ( 6ü ) *© הבאים גנו גם הם אניות וקנו סמורות הודיות והונילון נאניותיהסדדך הים האמדון אל מדינות אמדות. אולם דוב עסקי המסחר נעשו בימים ההם בארצות המזלח ביבשה, ולכן זנמן האניות בסכדי הקדש זעד שם זעד ם0/ ולק במקום שהכתוב מדבל אס מהפיניקיס אס מהאניות שלשלמה ועוד. מן מען למצרים דלניס שתים / ושתיהן יקרי הזכר: הדלך האחת על יד הים התיכון מן עזה על §ילוזיים *)! והוא דרך שלשת ימים; והדרך האחרת p עזה על אילם שהוא מלק מן הים סמי < ומשם נלפת הארח אל הר סיני, והוא דרך של חדש ימים. אפן הבאת הסהורה ביבשה. לבני קדם היו עגלות נידוע! ואולם הסוחרים לא הגיאו סחורותיהם בעגלות;למקום למקום ני אם גמלים נושאים אותן. וטעם לדבר: לפי שעברו פעמים רמת ימים רבים דרך מדבר שממה, מקום אין עשב ואין מיס, י וחול שעל פני האדמה נאש לוהט! ואין נס לסוסים לעמול בישימון תהונזה. לא נן הגמל! אל חכןיעלבו קוצי המדבל והברקנים, הוא יוכל שאת צמאון שמונת ימים ועוד, ופרסות רגליהן נכונות גם הן לשאת להט החול באין כל נזק ותלאה. וחבורות מנורות יתאספו הנוסעים בלכתם דרך למרחוק, כי ההולך יחידי משליך נפשו מנגד, ונבל פשע נפשע בינו ונין המות, כי זולתי מחתות המקום עוד ממתה קרונה לו להיות משסה לשוסיס ושוללים הצופנים להלך נקי. נן היה נימים ההס, וכן הוא עתה; חבר סוחרים ילנו אגדה אחת בצאתם ובבואם; איש ברעהו יתלכדו ולא תתפרד החבילה כמעט דכע; בפיהם ובלשונם נקראה החבורה הגדולה בפס: _קמן, והחבורה הקטנה נשס,קפילס או _קפלה; ובכתבי הקדש הראשונה: אדמה, אדמות; והשניה: הלינה. ואלה הדברים אשר יקתו עמהס ביוס צאתם: כריס וכסתות, שמלה ושמיכה, עוד עגול אשדלהס במקוםהשלחן, קדרות נסשת מצפות גדיל, כפות נחשתמצפות נ״כנדיל, לשתות חמות מיס, וצידה לדרך ועול דברים אתרים, איש איש כמסת ידו. כל ימי לנתס במדבר, מנהיג להס ומודה.דדך, והוא להס לעיניס, כי לפניו נגלו כל תעלומות הדרך אשר ילכו בה, מקום כל מעין ובור, וכל דבר למקטון ועד גדול. למורה הזה אות נאמן ודובר צדק רבדים קטנים לא ישגיח עליהם עובר אתר ולא יתן עליהם לנו: גלי אבנים (* Peluaium.