Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 59]

, SX• ( 6a ) X3 משתה, וגאו שמה כל כנגדי חגורתו) ואכלו את הניתח המשמר מן המג אשד ענד, מנשל נארז: 1 מהג״ל. מם האהלים אשד ליהודים במלכות ישמעאל. בהמאד! אשל ענדה, דיג ליהודים אחדים עס ישתעאליס נקרית מלך רג סטמגול, על אודות חיי העולם' הגא. היהודים החלישו לאמור: אנחנו לנדנו עתידים לשנת "נגן עדן, ואין לאמה ולשון מלק ונחלה נו. (פי אויל מחתה קרונה, ודונר שקדים לא 'ינון, ני יסוד מוסד לנו: חסידי אמות עולם יש להם מלק לעולם הנא) ויאמרו הישמעאלים: אס כן,1'הגידו נא. איפה אנחנו יושניס כל ימי עולם אמדי התנערנו מעפר,־: אתם, ענו היהודים, אתם תשנו ממון לחומותהעדן; ותראו מרחוק אשרינו. ויהי כי נא הדנר נ א זני המלך, ויאמר: (נשיא האמה הזאת שמח תמיד למצוא עלילה ותואנה, להתגולל על היהודים, ולהקשות את עלם) אם כן הוא, אס ממון לחומות העדן נשנ אנחנו, על היהודים ' לעשות לנו אהלים, למחסה מזרם מטר, ולהט שמם, הוא אמר ויהי! ני נזר להעמיס על היהודים מס סדש: מם האהלים. וישם אותה למק עד היום הזה על היהודים נכל מדינות מלכותו, לתת מס שנה שנה לכל צרכי אהלי המלך. _ מהג״ל. קצור דברי הימים לעם פיניקים ׳ המה יושב♦ צור וצידון ׳ וכל אשר נלוה עמם ♦ הפניקים עם קדומים במשא ומתן, ואנשי סחורה מעולם. הפיניל.ים יוצאי ירך חס היו. לפי ההשערה היו נדאשוכה אנשי מקנה ’ על שפת ים סוף. משם נאוכנערה. ואחר נסעו, יש מהם לפני נוא אנלם כנענה, אל גדות הים האחרון, הוא הים התיכון, אל האק אשד שם השתקעו, ואשר נקראה עד היום הזה על שמס. מלוא כל החנל הזה הריס ואין לא זרועה, והיא לא תצלח לענודת שדה וכרס ולמדעה צאן. אולם הים יתן להם דגים, והמחסור והאונס למדום לצוד אותם, ומענין צידת הדגיס ותחנולותיה, נאו אמת אחת עד המצאת הספינות. ונכה נעשו _עס עונד ימים, שוכן לגדד נערי מנצר דלתיס ונדיח, יורדי היסנאניות, אס לגזול אם לסחור. נראשונה עשו מלאכתם דק ניס התיכון, ורק עליו כל עסקי מסחרם, עליו שטו אל כל מנואותיו נשלשת חלקי העולם הישן, וננשו שמה מעת לעת חלקי מדינות ונטעו שמה