Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 57]

( 60 ) 94 זה בפרסום. שאן> שהי׳ נלאה מצד יושר הדין שזה צדיק וזכאי וזה חייג, אעפ'נ הס הוציאו משפע מעקל והצדיקו את הרשע והרשיעו אתהצדיק, וכמאמר אבשלום לכל איש ריב אשר בא למלח דאה דבריך טובים ונכמיס ושומע אין לך מאת המלך (ש״ב ט״ו ג׳) הרצון שנראה לעין כל שדבריך נכחיס ואתה ראוי להיות זכאי ואעפ״כ המלך מדשיעך ומעקש את ישר הדין; אבל לא כן עשו השופטים סנונליס בימי מינה! לא הראו לכל את רוע מעשיהם ש סולנים אדווות עקלקלות עלי נתיבות המשפט, לא נתנו להם כסות עיניס ונסו את העול במסוה הצדק, עד שלא הכירו ההמון ואפילו הנעל דין עצמו את גדל רשעתם ועותתס. ונ״כ היו מלמדים ובקיאים ברמאות ועקבות. עד שבשע׳ שסדרו בע״הד את טענותיהם לפניהם, הס סלפר דברי צדיקים, שמו דברים בפיהם ובלבלו וסכסכו את הזכאי בטענותיו עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו ונלכד ברשת ערמותיהס ונכליהס, והי׳ מאמין ומוסב שהדין עם חברו ומישרים שפטו, וממילא התראו השופטים כאנשי ישר ואוהבי צדק בעיני כל שומעי את גזר ופסק המשפט כיון שהבע״ד עצמו הצדיק עליו את הדק. מעתה שעור הכתוב הוא כך: על כפיס (מאזני המשפט, הס מהפכים) הרע להיטיב, והוא מסורס כסבריו הרבים. והכוונה בעוד שהם שוקלים את הטענות ונושאים ונותנים בהם טרם יחרצו את הדין אפילו אז יסלפוהו ויעקשוהו ויהפכו את הטענות הרעות לטובות וכן להיפך. או הכוונה על כלל פסק סמשפט שהם מערימים להפך את הרע ועול גדול שעתידים לעשות ®יהי׳ נראה כטוב, ותרגום המאמר הוא כך ע״פ דרכנו: שאן אויף דער וואגשאאלע (דעה גערינטעס) זורען!יא איהר בעזעם מיט גוטעם צו בעמענטעלן. אבר ראבעל מאויסטערליטץ ארחות קדם׳ מנהג♦ הר והר. החניטה מנהג חניטת המתים נמצא במקרא מפורש בעה מצדים, ושם נעשתה נשלש דרכים ושתים נשכחו כבד בארך הזמן / והשלישית הידועה לנו מפי הקדמונים, נעשתה בעדותם באפן הנא: כהן רופא ממנה לכך, רשם במעמד רבים מקוס "החתוך בצד השמאלי למת! ' מתחת לצלעותיו ובא כהן אמר ומתך. ויהי הוא כלה לחתוך וימהר לנוס וכל העומדים שמה סקלו אותו באבנים, כמחלל מתים. עתה באו כהניס רופאים אמרים / ׳ הוציאו כל מעי המת, דמצופר זכוהן נמים! מדקוהו ביין תמרים, ומנטוהו בנפרביטוס ($<rg1p04־Sk) במור קציעה ונתר. המוח