Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 56]

1 C 5g ) (3} בעיניו יקחנו, במוקשים ינקב אף. (איו3 מ׳ נ׳ד). לדעתי הפי׳ הנכק בכתוב הזה לא כרלב״ג, יקמנו, כמו לקח אם כל סבל ארגב ( ד3רים׳ ג׳) ( ערחבערן) ופי' בהמות הלזה לא יחפז ויבטח אם יעשק נהדואו כי יגיח ירדן מיס אבל בעיניו כנוי נסער בפשוטו הפעול , פי' בשאות עיניו יקח הכל " אס ידאה פעס דבל מה שוב לא ניצל ממנו, ינקב, לדעתי כמו נקבה שכלך, אשל ■צקבו בשמות' (בעטטי^ט ווערדען) אף, הוא הכעס בחסרון הכנוי, ופתלונו, מלכו ואפו לבלו ימשך במוקשים כל הנפגש אליו. ותרגומו: טח! »יט :יינעע כליקקע ערחבערט ער ע!,!יי! לאדן לייגט w לוין דיו! טזינגען. נבריאן' זידפעלד. 00 על הרע כפים להיטיב מיכה ז' נ' ♦רוע שהפלס והמשקל למיון המשפט, כמ׳ש המג^י ’ 5?■^י0.»מ ג׳, וכן המכס שלמה כמשלי ט״ז י״א אמל: פלס ומאזני משפע לה', וכן הנביא ישעי׳ בספדו כ״מי״ז: ושמתי משפט לקו וצדקה צמשקנם, (לדעתי הוראת מלת קו פה על הלשון שבמאזניס שהוא לומה לקו נצב, ויצדק א“כ מאוד המשל, כי כמו שנעלן ישל משקל כפות המאזנים זה לעמת זה ע׳י הלשון, כן אדחות ה' ומעלמת הטבע אע׳פ שבצדקשותצ עלילות בני חלוף, וברחמים ומסד מולה אפ י^י »םל״י^י' ממ r שקולות ונערכות ומתנהגות ע״פ המשפט והישר והם יורו כצדק דרנו1• וטעם הדמיון הוא פשוט, כי כמו שבמשקל מניחים שני דבלים על הכפות לדאות איזה כבד יותל ומי מנליע את חבלו, כן במשפט שהוח בין שני בעלי דינים אשל להם לבל הליב, והשופטים פוסקים הלין עליהם ולאור יוציאו משפט, יתכן לצייר ולדמות, כאלו גיד הדינים או השופטים כלי מאזנים וכפות, והטענות של בעלי הדינים הס אבני המשקל אשל ישימו כל אחד בכף אחת, והדינים שוקלים את הטענות על מאזני שכנם לדאות איזה מהם צודקות ונכחות יותל ומי הוא המכליע את שכנגדי' ואז פוסקים ואומדים את הלין על נכון. והנה ידוע כי כף הוא כנוי לכלי המאזנים, בעמל שהוא עשוי לקבל את האבנים כמו כפות ידי האדם, ע' או״הש ש׳ כפף. מעתה יתכן* לומד, ני הנביא מיכה אשל בפלשה הזאת מתאל רוב העלמות והמרמות שגבלו בין אנשי דולו, מונה גס את זה בתוכם, שהדינים אשר עופו והטו את הדין, שמזה ענין לבדו נהפסוק הנ״ל, לא היו עושים י זה