Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 48]

C 51 ) HS משפטי על העתקת שיר אחד מלשון אשכנזית ללשון עברית מאיש אחד. אל פלוני אלמוני ן הראיתני זה ימים ד3ים מעשה א3יך הרבני בהעתקת המשל הנפלא הערבח *.) ושאלת ממנו להשימו 3מאזני בחינתי ולשפוט T * T עליו האסעשהפדי3מעלליו וה;ןי33העתקמו? — ילעמכי מאז ני איככי מאנשי תהפוכות , אשד 3שפתס יכחשו ריעות, ד3ש הידידות מטף משפתם וקד3ס מלא שנאהומשטמה, מרמה ותוך תמת לשונם , ולכם מעיןנלפש ומקור משחת לנל אדם זולתם; לא כן אנכי! כלבי כן פי, 3ר ■<בב ומף למי׳ אנכי, האמת אהו3 לי מכל, בל אגור מפני אדם אף אס זקנרסרוח עלי אדן וכגובה ארזים מצנפתו, אס עדה גו3ה וגאון, ורה3 ושחן קורצים מעפעפיו. לכן בל יחדה אפך אס אדבר כאשד עם לבבי ואהגה בלי תרמית כי לא ירד אביך לעמקי המשל, לא חשף זרוע גבורתו, וחין ערכו לא השיב בהעתקתו; דחוקים דבריו משלימות הציורים מהשתלשלות העניניס והשתלבות המעללים של המחבר. במשל האשכנזי כל דבר דבור על אפכיו / יורד אל חדרי ההדגשות, וכשאון ימים הומים יחמרון ויעדון מימיהם , כן תדעשנה הפעליות הכפש, ונבדק הקורע חלוני שמק, כן יפוצן הצדק הנשקף משמים לשבר לב האבן של דיאניז מלו סיראקום ♦ אין מלה יתירה, אין אומד נעדד, ד3ש וחל3 תחת לשון המשודר', כל אומר ד3 פעלים, כל ציוד מי ומתנועע, ישלח. ידיו לתמוך לאחוז ולתפוש, ורגליו ממהרות רצוא ושוב; עיניו ירמזון פעס מבטי רוגז ונקם ואכזריות חימה, ופעם מבטי מן ומסד חמלה ודחם. אולם שים נא עיניך על פרי ידי אביך! הלא כאשר יספר איש סיפור ישן נושן צבר אמרים חמריס חמדיס. טעמי האנשים — דיר! קוורחקטערע — הלנו אצלו בתוהו ויאבדו; צבעיו איכס חזקים / וכל תמונותיו הולכות בלא נח לפני הקורא. מעטים ההדגשים אשר על ידו יתעוררו! רפה ידים וחלי מתנים תפש אביך עט סופד; ואס מלותיו נעימים לפעמים, רעיוניו בלתי רמים ונשאים ♦ ועתה דאה מיודעי! העתקת שיר זה בספר רסיסי חמליצח להמלין הנעים רד״ן ס״ט ותמצא מעדנים לנפשך, כי רוח המשורר האשכנזי מתנוסס בקרנה. והי' ני תקרא השורות האלה אל תט באף אותי, כי נתתי אביך לשמצה בקמיו, ני מי יודע זולתך למי הכינותי מנתב זה? ולולא כי תקיא רשפי משל ושנינה על הצנועים המעלימים שמס מאת ילידי רעיונם / נס אנכי החשיתי לאמר כי הכותב מכתב זה הוא מיודעך יששכר בער שלעזיגגער __- ב״א’ *) Die JjiiiKsdialt von Schiller. D 2