Bikkūrē hā-'ittīm
- Journal
- Bikkūrē hā-'ittīm
- Volume
- 1829 - תק״ץ
- Date
- 1829-01-01
- Page
- [Seite 46] (sequence 46)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/4782723-4785079--2402-4785126- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
( 49 ) *ö הנה להעתיק דעיוכיו, וקושיותיו צודקות אמנם תירוצו בלתי מספיק לי , ואודיע דעתי החלושה ותחלה אוסיף להפליא ולהקשות: .מדוע שינה הכתוב לכתוב בעשרת הד3ליס, עשה מסד .לאלפים/ ואצל התגלות הי״ג מדות כתוב נצר מסד לאלפים/ .גסבס׳דבלי' ז'נו'נאמד שמר הברית והחסד לאלף דוד? — לכן אגזור אומר שכוונת הכתוב בפסוקים אלה שונה בזו מבזו / ועי״כ מתורצת קושית רשד״ל. תחלה אורה אבן פנתי ואומר / שעל זכירת צדקת אבות לבנים יתכן לומר שמילה או פקידה ולא עשיה/ כי העשיה היא מחדש נעבוד זכות האדם ישר הולן עצמו ולא בזכות אבותיו/ באשל שהחסד בעבור זנות האבות כבל נעשה בהבטחת הקב׳יה לאבות ורק ה ש מ י ד ה לשמור ו ל ק י י ם את ההבטחה יתכן להסב על הבנים. ומעתה יבואר הכל בטוב טעם ודעת. כעשרת הדברות בל רצה הקב״ה להודיע זכדון לחמיו לבניו הצדיקים לאלף דול/ לק אנה להודיע רוב חסדיו לאוהביו ולשומרי מצותיו עצמם, ויתולגס: — דער גנחדע ערליענו צו סוי«ענדען — ד״ל סך עצום ולב ני הקנ״ה עושה נמה אלפים חסדים לעושי לצונו; ולכן אמר לאלפים בלמ״ד פתוחה/ כי סן האלפים בלתי נודע ובלתי מסוים, וכמו שאתה מוצא: ו ס ל נ י פלשתים עבדים למאות ולאלפים (ש׳ 3/ ך׳'ט 3׳) בלמ״ד פתוחה / יען סך האלפים בלתי נגדל שם. ולא רצה הכתוב להודיע מאומה מה שהוא עושה לבניהם / ני הקב״ה אינו עושה חסד חדש לק בזנות העושה מצותיו עצמו/ וזה ממדת הדין ולא ממדת הרחמים, ני ראוי לשופט צדיק לתת שכל לעושה לצונו, והטונה המופלגה היא שהקב׳ה עושה לנוי חסדים בלי מגבל, לאלפים וללבבות. אכן בי׳ג מדות לצה הקב״ה להודיע לחמי הקב״ה ׳ כי הוא ש ומל הברית אשל כרת עם האבות החסידים לבניהם אשר סרו מדרך הישר / והחסד שהבטיח לאבות בל ימוש מזרעם וזרע זרעם עד אלף דוי׳ לנ1 אעי שס $ ר וגס לאלפים בקמצות הלמ׳ל כי הוא סובב על הידוע דל על בני האבות אשר להם הבטיח חסדו. גם בס' דברים ז' u'׳ אמי ש$ר הברית והמסד— אשר הבטיח — לאוהביו ולשומרי מלותיו — האבות — לאלף דור. וידענו כי שומר ונוצר אחים תאומים הנה. ומרובה מדהטובה ממדת פורעניות/ שאחרי זה אמר: ומשלם גשיאי אל פניו להאבידו/ דל ני בל ישמור חטאת האבות לגנים דק אנ פניו ישלם לו / והבנים אס הס עושי מצותיו / בל יפחד לבם מאימת רשעת אבותיהם/ שבענודס תמה זכות אבות הצדיקים. וקרוב נדבר האחרון פילש המבאר לנת״הש על הפסוק ומשלם לשנאו עיי״ש ד מ וידעתי