Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 34]

3» ( 35 ) שעונין עליו דנריס הלנה, ולדעתו לא על המצה לנד נאמר הפסוק כי אס אף על הפסת והמרור שעונין עליהם דנדים הרנה, ומלת לחם לשמואל על הסעודה נכלל. והוא לפי המשך הפסוקים וזנחת פשמ וכו' לא תאכל עליו ממן ונו' שנעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני ד״ל אכילת הפסח והמצה נקרא למס עני על שם שעונין על הסעודה הזאת דנדיס הרנה (ומדי כולל שניהם שפירש לחם שמזכיר את העני שנתענו נמצריס כלומר שמזכירין עליו העתים שנתענו נמצרים. ונתנ עוד למען תזכור ע״י אכילת הפסח והמצה את יום צאתך, ורצה נזה שהזכרת הדנריס על הפסח והמצה שהם הסעודה נכלל). וא'כ אונקלס תרגם כשמואל לחם עני ריל הסעודה שעונין עליה דנרים הדנה, כי לר1ם כולל נתדגוס הסעודה כמושכתננו. אולם יונתן תרגם כלשון אחי שם ,עף כתיב, ולפ״ז עני מלשון עניות ודלות ומוסנ דק על המצה שהיא למס דלות ושפלות, ולכן תמס לחטא נכונה מיוחדת על המצה לנד שהיא ממטה, T : “ עניא נכונה על העני שדרכו נפרוסה כי עניא^תאד ותרגום שלעני. והנוסמא נהגדה של פסיז הא לחטא עויא מיוסדת על פי תינ״ע T 7 : “ והכונה על המצה נלנד. והארכתי נזה בפירושי על הגדה. ואין כאן מקומו להאריך וכנד יצאתי מסדר הפרשה נניאור ההבדל ניז לחטא יי־ין לחם רק להראות עומק התרגומים, ושצריכים עיון רג והשגחה עמוקה להנין כונתס ־ ני ליקח אותו אלהים (שם ה׳ דד) ייא ארי לא אטיח ♦תיה ח׳ כן נמצא נרונ חומשים המוגהים יפה. ויש גורסי? אכן אמית יחיה• אכן הראשון נכון. כי ענין גויעה הוא שלא נאמרה נו מיתה. וכמו ואמר כנוד תקחניי (תהליס ע״ג) הנני לוקח ממך את מחמד עינך(יחזקאל. דד ט״ז) עיין הניאוד. ולפי שנלשון התרגום אין מלה דומה להוראה זאת, כי פעל לקח מתורגם נסב אס ענינו מושג הגופני נענין לקיחת הדנר שאין נו רוח חיים ניע(»יט דער הוונד נעה»ען) או מתורגם דבר כאשר נמשך אל אדם ושאר נע׳הח שאינם לקוחים ניד וטעמו נהיגה; (פיהרען, וון!יך ליהען). וכל אלה לא יתכן לענין הפסוק כאן, לכן הסנ התרגום נלשיון שלילה ארי לא אמית להרחיק מקדה המיתה הגופנית בצדיק. ואס תשעני הלא היה נידו לתרגם ואתנליד כמו וינוע יצחק (שם ל׳ה כ״ט) ואחנגיד, (כתי״נע פה), ע״ו אני אשינו כי שס כתוב לשון מיעד׳ נפסוק אבל כאן כתו3 לשק לקיחה לא רצה אונקלס לתרגמו בלשון גויעה, ותרגמו נשלילה והנן זאת. ועיין בתוס'ינמות ג C דף